"יש רגעים שנשארים אתך לכל החיים ועוברים דרכך הלאה לדור הבא ,לחוליה הבאה בשרשרת הדורות", משתף היום (ד'), גיא זוארץ, שעות ספורות לפני כניסת יום הכיפורים.
הסיפור של גיא
בסרטון שצירף לברכה, גיא מספר על הזיכרונות שלו מיום כיפור בגיל 12, אז ניסה להספיק להגיע לברכת הכהנים בבית הכנסת.
"יום הכיפורים, אני בן 12. אני זוכר שכל היום חרשתי עם האופניים את הרחובות של תל אביב", הוא מספר. "בצהריים נהייתי רעב, צמא – עליתי הביתה. איך שאני נכנס הביתה אמא שלי מתנפלת עליי: 'איפה אתה? אתה לא נורמלי. אבא וסבא מחכים לך בבית הכנסת לברכת הכהנים!'. 'שיט', אני אומר לה, 'נכון, אמא, אני הבטחתי לאבא. אני שכחתי מזה'. היא אומרת לי: 'מהר, מהר, מהר'. נותנת לי את החולצה הלבנה, שמה לי בתיק, ואומרת לי: 'עלה על האופניים וסע, סע, סע!'".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"יש אלוהים, הגעתי בזמן"
"אני צריך להגיע מתל אביב לרמת גן. אני מתחיל לדווש, בהתחלה זה נראה קל. אבל ככל שהדרך מתמשכת… אני מבין שקל זה לא הולך להיות. עליה, ועוד עליה, ועוד עליה, כל העיר הזאת, רמת גן, עליות. אני מגיע כבר לקצה העלייה. אני שומע את המיית המתפללים מבית הכנסת, ואני אומר לעצמי: הייתה ברכת הכהנים? לא הייתה ברכת הכהנים? הרגע הכל-כך מיוחד הזה, ויהודי, שאב המשפחה עוטף את כולם בטלית הלבנה…"
"אני דופק ספרינט אחרון בירידה. שם על עצמי, על הזיעה, את החולצה הלבנה. נכנס בין המוני המתפללים. אני לא רואה שום דבר חוץ מנעליים. כשפתאום: מפרש לבן מתעופף מעליי, והיד הגדולה והחמה של סבא מינו מניחה לי את הטלית על הראש. יש אלוהים. הגעתי בזמן".
מרגש לשמוע ומרטיט להבין את העוצמה שהרגשת,
הלואי ונוכל להשריש לילדים שאנו מביאים את האווירה של הימים הללו, כי חוץ מהרוחניות שביהדות מה הם יזכרו לטובה כנוסטלגיות…♂️