שורד השבי איתן מור התארח היום (ג') לשיחה פתוחה במועצה האזורית בנימין על תקופת השבי והתובנות שאיתן חזר מעזה.
בפתח דבריו התייחס איתן להשבת גופתו של רן גואילי ז"ל ואמר: "אני שמח ועצוב בו זמנית. אני שמח שהוא חזר לקבורה בארץ ומצד שני אני עצוב שהוא לא חזר בחיים. האמת שהופתעתי, חשבתי שחמאס יחביא אותו טוב כי הוא היה בעצם הקלף האחרון שלהם, אבל ברוך ה' שחיילי צה"ל חילצו אותו".
החטיפה לעזה ותקופת השבי
מור שחזר את בוקר ה-7 באוקטובר וסיפר: "שמרתי שם בגדרות של המסיבה עם חברי הטוב אליקים ליבמן הי"ד. ב-06:29 התחילו האזעקות והטילים. בהתחלה לא היה לחץ, עד שהגיעו שני שוטרים בבהלה ואמרו לנו העובדים להוריד גדרות ולברוח מהר דרך שבילי העפר".
"כשהמחבלים השתלטו על הצירים הבנתי שיש כאן משהו רציני. ראינו עשרות פצועים וטנדרים לבנים עם מקלעים. אנשים לידי נפלו כמו ברווזים ונרצחו. ניסינו להתקשר לגורמים בצה"ל אבל אף אחד לא הגיע. ראינו מסוקים טסים מעלינו ושמחתי שהקיבוצים היו בעדיפות ראשונה בגלל המשפחות והילדים, למרות שגם לשם הם הגיעו באיחור".
בהמשך תיאר כיצד ניסה לחזור לשטח המסיבה כדי לחפש את אליקים ליבמן, לאחר שקיבל ממנו הודעה אחרונה שבה כתב שהוא מסייע לפצועים באמבולנס: "חזרתי עם רום ברסלבסקי שנחטף איתי. שלושה מחבלים ירו עלינו וכדורים ששרקו לידי, בנס יצאנו מזה בחיים".
"מי שתפס אותנו בסוף לא היו חמאסניקים אלא 'בלתי מעורבים'. הורידו אותנו לרצפה, נאבקתי בהם והצלחתי לברוח, אבל אז הגיעו שמונה 'בלתי מעורבים' אחרים שפוצצו אותי מכות, ורק אז העבירו אותי לחמאסניקים שהכניסו אותי לרכב עם אקדח לראש".
מור הוסיף: "בדרך לעזה אזרחים חסמו את הדרכים עם צמיגים וקרשים וכל חמאסניק שעובר פותחים לו וצועקים 'אללה וואכבר'. לדעתי מעטים האנשים שבאמת לא מעורבים".
על תקופת השבי סיפר כי שהה מעל שנה לבד בבידוד, כשברקע נשמעות ומורגשות תקיפות חיל האוויר בעיר עזה: "יש מושג שנקרא 'חגורת אש', שזה כמה מטוסים שתוקפים במקביל וזו ממש רעידת אדמה. בכל יום עבדתי עם עצמי ובעצם קיבלתי את המוות. מה שחיזק אותי זה שלמדתי את השפה שלהם מקריאת ספרים וצפייה באל-ג'זירה; הבנתי הכל וככה הייתי מעודכן מה קורה בעזה ואיפה אני".
"אני גאה בו בטירוף"
מור ציין כי לא ידע על פעילות אביו ופורום תקווה בזמן שהיה בשבי, אך סמך על דרכו: "לא הראו את פורום תקווה באל ג'זירה, אבל הייתי בטוח שלפי מה שהוא חינך אותי, הוא לא יעשה משהו שיפגע במדינה".
הוא התייחס גם לשאלה הפנימית של הרצון להשתחרר אל מול בטחון המדינה: "לא אשקר מצד אחד אני מת לעוף מעזה, אבל אני מבין את המורכבות. חברים שלי נרצחו. מי אני שאבקש לצאת תמורת מחבלים שרצחו את חברים שלי בזמן שחיילים מסכנים את נפשם עבורי? אני גאה בו בטירוף שהוא עמד בעקרונות שלו ודאג לכלל".
על תהליך השיקום ענה כי הוא "מנסה להשתקם לאט לאט. לפעמים רעשים חזקים לדוגמא של אופנוע מלחיצים אותי בגלל הרגעים שהייתי קרוב למוות מההפצצות בעזה. אני לוקח דברים ברגוע, ואם יש מקום רועש וצפוף אני יוצא קצת".
"בחמאס מבינים את צה"ל וחשוב לא לזלזל בהם"
לסיום, שיתף מור בתובנות על האויב: "צריך להבין את המנטליות הערבית. הכי חשוב להם זו האדמה שלהם. ברגע שלוקחים להם אדמה כמו שצה"ל עושה, זה מה שמרתיח אותם. לפני השבעה באוקטובר זלזלו באויב, אבל חמאס למדו את הצבא בצורה מעמיקה".
"הנהגת חמאס לא תמיד מתחבאת מתחת לאדמה. עז א-דין אל-חדד יכול ללכת ברחוב עם כובע ותספורת אחרת, בתמונה המפורסמת שלו הוא עם זקן כמו איזה ג'יהאדיסט, אבל פעם אחרונה שראיתי אותו הוא היה עם זקן צרפתי. הם עוברים מקומות כל כמה חודשים. הם מבינים את צה"ל וחשוב לא לזלזל בהם".
