בכאב עמוק, אלפי אנשים מלוים היום (ג') את בני משפחת ביבס בדרכם האחרונה. דגלי ישראל מתנופפים, הדמעות זולגות והכאב מוחשי בכל רחבי המדינה.
בין המלווים נמצא גם חגי לובר, אב שכול, שבנו יהונתן נפל בהסתערות על מחבלים בעזה. מתוך הכאב, הוא מצא לנכון לפרסם מילים שיחזקו את העם.
"אף אחד לא צריך לבקש סליחה מלבד חמאס"
"הבן המתוק שלי יהונתן נהרג כשהסתער על מחבלים שירו על המחלקה שלו. אף אחד לא אשם במותו מלבד חמאס", כתב לובר. "אף אחד לא צריך לבקש סליחה מלבד חמאס. כשאתם רואים אותנו כואבים ובוכים וליבכם יוצא אלינו, אל תתבלבלו בהבנת הרגש שלכם. זו לא אשמה, זו השתתפות בצערנו שהוא גם צערכם".
לובר מסביר מדוע הוא מתנגד לשלטים שנצפו בחלק מהצמתים ברחבי הארץ הבוקר: "אני רואה בפליאה את שלטי הסליחה כלפי משפחת ביבס. אני מסתכל בתמונות פניהם היפות ואין בי שום צורך להתנצל. לא אני הרגתי אותם, לא אני גרמתי למותם. אני לא מבלבל בין רגשות כאב לרגשות אשמה. וגם אתם לא צריכים לבקש סליחה".
"לא עת סליחה – עת ניצחון"
במסר חד וברור, הדגיש לובר כי אין ליפול למלכודת של האשמה עצמית: "סליחה פירושה אשמה. והאשמה של עצמנו מובילה לסכנה חמורה של הדרדרות לחילופי מהלומות בתוכנו, לציד אשמים, ולהכאה על החזה של הצד הפוליטי המתנגד לנו. וזה כל כך מחליש".
הוא הדגיש כי הימים הללו דורשים אחדות ולא פילוג: "בימי מלחמה, בימים שעלינו להיות מאוחדים, חובה עלינו לומר בקול צלול וברור: האשמה היא על אויבינו האכזריים. רק עליהם. הם טבחו, הם רצחו, הם אנסו, הם החריבו. ואין להם סליחה, ואין להם מחילה, ואין להם כפרה. ויש להשמיד אותם. את הרוע הזה".
"אין להשוות בשום פנים ואופן – טעויות לרצח"
לובר קרא להפריד בין ביקורת לאחריות, אך להבהיר שאין מקום להשוואה בין מנהיגים שטעו לבין מחבלים שפעלו בזדון: "אחרי המלחמה חובה על גופים מקצועיים לחקור את כל הטעויות: המדיניות, הצבאיות והאזרחיות. חובה להסיק מסקנות, לתקן השקפות עולם, ולהחליף אנשים שטעו. אבל תמיד יש לזכור שכוונתם של כל הטועים הייתה לעשות טוב לעם הזה. ואין להשוות בשום פנים ואופן: טעויות לרצח, מדינאות לזדון, וקבלת החלטות להפקרה".
"הניפו שלטי תקווה"
את דבריו סיים בקריאה נחרצת: "אז היום כשאתם עומדים במסע הלוויה, אל תניפו שלטי סליחה. הניפו שלטי הזדהות, חיבוק, צער ואהבה. לא עת דרישת סליחות העת הזו. לא עת חיפוש אשמים. עת החזרת חטופינו. עת השמדת אויבינו. עת ניצחון". המסר של לובר הפך לויראלי ברשתות החברתיות, כשהמילים הכואבות והחדות נגעו בלבבות של רבים.
