דירוג חדש ונתמך נתונים שפרסם ה'אקונומיסט' הבריטי מבקש לזקק שאלה פשוטה לכאורה: איזו מדינה באמת הכי עשירה?
התשובה, מסתבר, תלויה לא רק בגובה ההכנסה לנפש, אלא גם בעלויות המחיה המקומיות – ואף יותר מזה, בזמן שנשאר לאזרחים אחרי העבודה.
מדדים לאיכות חיים
הדירוג השנתי כולל 178 מדינות, והוא מבוסס על שלושה פרמטרים:
- תמ"ג לנפש לפי שערי שוק.
- תמ"ג מותאם להבדלי מחירים.
- תמ"ג מותאם למחירים ולמספר שעות העבודה בפועל
מובילי המחקר מציינים כי המדד האחרון הינו נדיר ומורכב יותר, אך כזה שמצביע על איכות חיים אמיתית.
שלישיית הצמרת: שווייץ, סינגפור ונורווגיה
בשקלול כולל של שלושת המדדים, המדינות שמובילות את הרשימה הן שווייץ, סינגפור ונורווגיה. שווייץ מובילה במדד הדולרי, עם הכנסה ממוצעת של מעל 100,000 דולר לאדם, אך יוקר המחיה הגבוה שוחק את היתרון הזה. סינגפור מזנקת למעלה כשמתחשבים בכוח הקנייה, ונורווגיה קוטפת את המקום הראשון כשהמשוואה כוללת גם את מספר שעות העבודה בפועל – בזכות מדיניות רווחה שמאזנת בין הפרנסה לשעות הפנאי.
במילים אחרות: הנורווגים מרוויחים טוב ועובדים מעט.
גם מדינת ישראל ברשימה
ישראל נמצאת בין המקום ה-15 ל-20 במדדים השונים, בדומה לקנדה, סין, אוסטריה וצרפת. אמנם לא בצמרת, אך עדיין מעל בריטניה שמדורגת רק במקומות 19-27-25 בהתאמה.
הדירוג נמנע מלהכליל את לוקסמבורג ואירלנד, בשל עיוותים סטטיסטיים הנובעים ממיסוי חברות בינלאומיות ועבודה חוצה גבולות.
תובנות ולא רק מספרים
הנתונים מצביעים גם על הטיות חברתיות: במדינות כמו סעודיה וטורקיה, הכנסה ממוצעת לשעת עבודה נראית גבוהה אך היא מתרכזת בקרב גברים בלבד, משום ששיעור השתתפות הנשים בשוק העבודה נמוך מאוד. במדינות אחרות כמו איטליה (אוכלוסייה מבוגרת) או ניגריה (צעירה מאוד), נוצר פער בין קבוצת העובדים הקטנה יחסית לבין כלל האוכלוסייה, מה שמכביד על תוצר לנפש ומציב אתגרים.
הפתעה מאמריקה הדרומית: גויאנה מזנקת
המדינה שרשמה את הקפיצה הגדולה ביותר היא גויאנה, שטיפסה בממוצע 17 מקומות בדירוגים, בעיקר בזכות עלייה של יותר מ-40% בהכנסה לנפש בשנה אחת, בעקבות פיתוח מואץ של שדות נפט. ובצד השני של הסקאלה – בורונדי, המדינה האפריקנית הענייה ביותר לפי כל מדד, שבה ההכנסה השנתית הממוצעת היא פחות מ-0.15% מזו של שווייץ.
"מדד שמשקף מציאות מורכבת"
הפרט המענין ביותר במחקר של האקונומיסט, שנשען על מקורות כמו OECD, הבנק העולמי, נתוני האו"ם ומאגרי Penn World Table, היא ההצעה להסתכלות רחבה יותר על עושר לאומי. לא רק כמה מרוויחים – אלא כמה זה שווה בפועל, וכמה זמן נשאר כדי לחיות עם זה.
