הלוויתו של החלל החטוף תמיר נמרודי ז"ל, יצאה היום (ה') מהיישוב נירית לבית העלמין בכפר סבא. אלפים הגיעו ללוות את תמיר, בן ה-18, ששירת כמש"ק חינוך במת"ק עזה, שנהרג זמן קצר לאחר חטיפתו ב-7 באוקטובר.
בהלוויה נוכחים בין היתר השר ניר ברקת, ח"כ אלי דלל, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי, ראש המוסד בעבר תמיר פרדו תושב נירית, וגם שגריר גרמניה בישראל, שהגיע לחבק את בני המשפחה.
"ילד קסם, שנון, חכם"
אביו של תמיר ספד לו: "בדיוק לפני שנתיים חרב עלינו עולמנו עם ההתקפה הרצחנית של החמאס בה נחטפת אתה, אהוב שלי. מהרגע הראשון שהיה ברור שנחטפת וראיתי את פניך היפות והרכות עם מבט אחוז אימה ופחד כשהמחבלים מכים אותך ואת חבריך, רון שרמן וניק בייזר ז"ל, הבנתי שאני יוצא למלחמה להשיבך הביתה, להשיב את החיוך שלך חזרה. ונלחמתי, נלחמנו, כולנו, בכל דרך אפשרית".
"תמיר שלי, איזה ילד קסם היית, שנון, חכם, ורבאלי עם חיוך ממיס וחיבוק ששובר צלעות", סיפר אביו. "חיבוק שכל כך חסר לי. איך היית מגיח מאחוריי, עם עייניים טרוטות אחרי שינה טובה, צועק, "אבו, תביא חיבוק" ולא היית ממתין לתשובה ממני אלא ניגש אלי ומחבק חיבוק חזק, חם ועוצמתי. הייתי אומר לך, "תמירו, אתה תשבור לי צלע". עכשיו אני מוכן לעשות הכל כדי שתשבור לי את כל הצלעות מהחיבוק שלך. רק תחבק!".
"מהלך גאוני שהיה חסוי, ועוד ידובר"
אביו סיפר על ההתמודדות של תמיר בגבורה מול החרדות שלו: "תמירו שלי. היית ילד ונער חרדתי, לקחת כדורים נגד חרדות וזנחת אותם כשהתגייסת. נלחמת בגבורה בפחדים של עצמך. איך דקות ספורות אחרי שנחטפת, עם אותו מבט אחוז אימה, התעשתת ורקמת תכנית מהירה וחכמה שחשבת שאולי תעזור לך להינצל. תעזור לך לא לחטוף מכות מחיות האדם שחטפו אותך. עשית מהלך גאוני שהיה חסוי עד כה ועוד ידובר עליו. לצערנו הרב ולשיברון ליבנו העצום, זה לא עזר".
אביו סיפר על האירוע בו נהרג תמיר: "הבניין בו הוחזקת הופצץ ולקחת עימך עשרות מחבלים ארורים. אתה יודע בני אהובי, כשדיברתי עם אמא בבכי קורע לב באותו יום ארור, סביב השעה 16:00 כשהיה ברור לנו מעבר לכל ספק שנחטפת, כך ראינו מסרטוני החמאס, אמרתי לאמא, 'זה טוב שהוא נחטף ולא נהרג, הוא בטוח יחזור הביתה בריא ושלם'. כמה טעיתי".
"תמיר שלי הנחמה הזעירה שלנו היא שככל הנראה לא סבלת, לקחת איתך מחבלים ארורים ועלית השמיימה מיד. בעצם כן סבלת, מעט יותר מ 48 שעות היית בידי שובייך האיומים ולא בזרועות אחיותיך האוהבות, לא בזרועות אמא ואבא הבטוחות". האב השכול הודה לחיילי צה"ל הגיבורים, וביקש שלא ישכחו את עוד 19 החטופים המוחזקים בעזה.
צ'ייסר לזכרו
"לסיום אספר כי בתחילת המלחמה ביקשו ממשפחות החטופים לשלוח הקלטות קול של יקירנו כדי שיהיה ניתן לעשות חיווי קולי במאמץ לאיתורם. היה לנו קשה למצוא הקלטות קול שלך ובעזרת חברייך שלחו לנו קטע וידאו קצרצר מבילוי שלכם בוא אתה אומר לחברייך, צ'סר? צ'סר? צ'סר? עם חיווי קולי כזה רצינו לאתר אותך", אמר אביו.
"אז ארים כוסית צ'סר למענך ולזכרך בן יקר ואהוב שלי, עם הוודקה הפתוחה שלך שנמצאת אצלי וממתינה שתשוב, ואני בכלל לא שותה וודקה.
עד השבתך ארצה, הייתי מרים מדי יום כוסית לחייך, בכל סיטואציה. עכשיו ארים כוסית לזכרך, בני היקר, גיבור ישראל שלי, מצדיע לך!", חתם.
"כואב לי שהיו לנו רק 14 שנים"
אחותו של תמיר, עמית, ספדה לו גם היא. "אח שלי. זהו, זה נגמר אתה סוף סוף בבית. בסיוטים הכי גרועים שלי לא חשבתי שאצטרך להספיד אותך. אני מוצאת את עצמי יושבת וכותבת ולא באמת יודעת מה להגיד, איך אפשר להספיד אותך ולהנציח חיים שלמים בהספד כל כך קצר? אני זכיתי. זכיתי באח הכי טוב שיכולתי לבקש וכואב לי כל כך שהיו לנו רק 14 שנים יחד".
עמית סיפרה: "אלו היו 14 השנים הכי טובות שיכולתי לבקש. היית החבר הכי טוב שלי, אני מתגעגעת, מתגעגעת לימים שהיינו נשארים ערים עד אמצע הלילה ומדברים על הכל, מתגעגעת לחיבוקים שלך כשהיית חוזר מהצבא ומתגעגעת ללילות שהיינו ישנים יחד בחדר שלך. עכשיו אני שם לבד ישנה שם בכל לילה. אני מתגעגעת אליך אח שלי, מתגעגעת כל כך עד שזה מכאיב לי בכל מקום בגוף".
"חיכינו לחיבוק ובו זמנית לדפיקה בדלת"
היא סיפרה על הציפייה במשך שנתיים: "שנתיים חיכיתי לך, חיכיתי למשהו ממך. שנתיים היינו בחוסר וודאות מוחלטת ולא ידענו מה עלה בגורלך, לא ידענו למה אנחנו מחכים אבל חיכינו לסגירה כלשהי, חיכינו לחיבוק אבל בו-זמנית גם לדפיקה בדלת ולא משנה כמה הכנו את עצמנו לגרוע מכל לא היינו מוכנים לרגע שאמרו לנו שלא תחזור".
"זה כאב כל כך כמו אלף דקירות בחזה, הלב שלי מדמם תמיר, הוא מדמם והוא כואב כל כך. איך אני אמשיך בלעדייך? מה עושים עכשיו? אני צריכה אותך אני צריכה את הגב שלך ואת האצבע שתכוון לי את הדרך אני מרגישה כאילו נפלתי לתוך בור עצום ואני לא יודעת איך לקום אני מרוסקת אני שבורה לרסיסים איך החיים ממשיכים בלעדייך? אני עדיין לא באמת מבינה מה קורה לי ואני רק מחכה שמישהו יבוא וייקח ממני את הכאב הזה כי הוא מכאיב לי כל כך".
"אני אוהבת אותך אח שלי, אוהבת כמו שלא אהבתי מעולם. שום מילה בעולם לא תוכל להסביר מה זאת אהבת אחים עבורנו. אח שלי, אני נפרדת אבל לא באמת, כי אתה איתי תמיד בכל מקום ובכל זמן. אני שומרת אותך איתי הכי קרוב ללב איפה שתמיד היה ותמיד יהיה לך מקום עמוק וחם", אמרה עמית.
