יצא לכם פעם לראות חתונה בבית חולים? לסיפור של נטע נחשפתי דרך האינסטגרם שלה, כאשר לפני כשנתיים, נטע, המניקוריסטית שלי, העלתה סרטון מהחתונה שלה – שהייתה שונה מאוד מכל חתונה שיכולתי לדמיין. בהמשך, כשבן הזוג שאיתו התחתנה בבית החולים נפטר, הבנתי שהסיפור שלה הרבה יותר גדול.
החיים של נטע הם סיפור מרגש ברמה האישית, אך רובד נוסף נמצא בו כאשר שמים לב גם לזמנים שבהם הוא התרחש – ועל ההקבלה הכמעט מצמררת של המסע האישי שלה לאירועים של מדינה שלימה.
מבית יתומים ברוסיה – לאשקלון
היא לא יודעת מי ההורים הביולוגיים שלה. נטע רק יודעת שהוריה הישראלים אימצו אותה מבית יתומים ברוסיה כשהייתה בת שנה, ושהיא לא יהודייה מלידה. בנוסף אליה, ההורים אימצו אח נוסף, שעבר גיור כאשר נכנס למשפחה – למרות שהיא לא. "התחלתי חיים חדשים בארץ, רגילים לגמרי", היא אומרת.
הפריע לך שאת לא יהודייה? הרגשת שונה?
"זה אף פעם לא נגע בי העניין של הדת. ההורים שלי יהודים ואת אח שלי גיירו ואותי לא. בתור ילדה, זה לא הפריע. הייתי בסביבה שבה זה לא היה משנה". העניין החל להפריע בשלב מאוחר יותר – כשרצתה להיכנס לזוגיות. "באזור גיל 17 זה הכה בי. כי פתאום את יוצאת לדייטים, ואז את יותר בוגרת. בכל הדייטים שואלים אותך: 'את יהודייה?' ואת אומרת לא".
"אבל אז היה מישהו שאני ממש זוכרת", היא מספרת. "מישהו שהייתי ממש בעניין שלו. והוא אמר לי 'תקשיבי, את מהממת והכל – אבל זה לא ילך, כי את לא יהודייה'". באותה תקופה, היא מספרת, פטרה אותו ב"סבבה, לבריאות", אך מאוחר יותר זה נהיה נוכח. "אחרי זה היה גם את הצבא, פתאום את משנה סביבה, ואז הבנתי שזה כן קצת מפריע לי".
החיבור ליהדות ולחברה הישראלית
בשלב הזה נטע החליטה להתגייר דרך הצבא. "אני יודעת שאני רוצה להקים פה בית, אני רוצה לחיות פה, זה הבית שלי. אני לא רואה את עצמי במקום אחר. בסוף, אני כאן מגיל שנה". היא מתארת את התהליך כדרך להתחבר סופית למקום הזה, לישראל.
בתהליך הגיור היא נהנתה מאוד והתחברה ליהדות. "פתאום גיליתי דברים שלא ידעתי. אני חושבת שבגלל כל האימוץ היה לי מאוד חשוב להקים משפחה – כמה שיותר מוקדם. להתחתן מהר, להביא ילדים מהר, וכל העניין של קידוש ומשפחתיות, זה משהו שלא היה לי במשפחה", היא אומרת.
בעודה בתהליך הכירה את פאבל. הם היו ביחד במשך חצי שנה, עד שגילו אצלו את מחלת הסרטן. "מדובר בסוג סרטן שפוגע בעצמות, ותוך שנה וחודש זה ממש השתלט לו על כל הגוף", היא מסבירה. "חצי שנה היינו זוג רגיל, ואז במשך שנה וחודש הכל התהפך עלינו. התחלנו להעביר את הזמן ביחד בבית חולים. השיא שלנו היה לעשות לגו, בבית חולים".
חתונה בבית חולים
את מתארת קושי גדול. מה הוביל אתכם לחתונה במצב קשה כזה?
"היה לי מאוד חשוב לתת לו את ההזדמנות, להתחתן. עד הרגע האחרון – אני הייתי בטוחה שהוא ישרוד את זה". הם התארסו בחודש יולי, והתחתנו חמישה חודשים לאחר מכן, ב-5 באוקטובר 2023. זה לא היה מתוכנן כך. "יום קודם לכן אמרו לנו שמפסיקים את הטיפולים ושהוא לא ישרוד אותם. אמרו לנו שלא נשאר לו הרבה זמן".
"יצאתי משם באותו ערב, ואמרתי שאני חייבת לפעול מהר", היא מתארת. "ארגנתי ממש חתונה מהיום למחר, בנישואים אזרחיים. הקימו לנו הפקה בבית חולים, והתחתנו. על עיוור. אמרנו – מה שיהיה יהיה. חשבנו שאולי זה ייתן את הברכה, יפתח לנו את השמיים, החלטנו לנסות. וגם אם לא – מבחינתי זה היה לתת לו אהבה, כמה שעות של אהבה אמיתית".
יומיים אחרי החתונה הגיע ה-7 באוקטובר. המלחמה התחילה, ופאבל ונטע אפילו לא הספיקו לרשום את הנישואים. המצב שלו התדרדר מיום ליום, וב-31 באוקטובר הוא נפטר.
איך מתמודדים עם דבר כזה?
"הייתה לי הכנה מאוד גדולה. גם מצד ההורים שלי. כשגילו אצלו את המחלה, הם באו ואמרו לי שזו מחלה קשה והרוב לא שורדים". מלבד זאת, נטע, שמסבירה לי שהיא מאוד רציונלית: "עם כל האמונה שהייתה לי, היו גם את תוצאות הבדיקות, והבשורות הרעות הגיעו חודש אחרי חודש".
הפסיכולוגיות שלה
אחרי המוות, נטע החליטה שהיא לא רוצה להישאב לדיכאון. "חזרתי הביתה אחרי השבעה, אמרתי ללקוחות שאני חוזרת לעבוד בדצמבר. החלטתי: אני לא בוכה במיטה". נטע מספרת שחלק ממה שגרם לה להחליט שהיא משקמת את עצמה, הייתה ההבנה שהיא לא לבד, היא חלק מהמצב הקשה בו הייתה המדינה – חודש אחרי תחילת מלחמת "חרבות ברזל".
"זה לא רק שאני באבל שלי, כל המדינה באבל. הרגשתי לא לבד. זה נשמע נורא, אבל זה עזר לי לדעת שלא רק אני עוברת אובדן. למרות שהלוואי שהייתי לבד בדבר הזה", היא מסבירה. נטע חזרה לעבוד בעסק שלה, של ציפורניים וקוסמטיקה, מתוך הבנה שזה מה שיעזור לה להתמודד.
איך העבודה עזרה לך?
"לקוחות מגיעות והן כמו חברות שלך בסופו של דבר. כי הן באות פעם בשלושה שבועות. כולן רצו לשמוע אותי וגם להבין מה אני עוברת. ואני מספרת את הסיפור שוב ושוב ושוב, וזה מאוד עזר לי. כמו פסיכולוג". היא מבינה גם שקרה היפוך תפקידים נדיר: "אומרים בתחום של ציפורניים שאני הפסיכולוגית, שאני שומעת את הלקוחות, ופתאום זה היה הפוך. אבל הן באמת רצו לשמוע, לא נפלתי עליהן. הייתי בצד ההפוך וזה מאוד עזר לי".
בתום שנת אבל
והשנה – התחתנת. איך זה קורה?
"האמת שזה סיפור בפני עצמו", היא אומרת. "ביום השנה של פאבל עלינו לקבר, עשינו את הארוחה עם המשפחה שלו ואז נסעתי הביתה. הייתה לי אפליקציה של הכרויות, ונכנסתי אליה למרות שהייתי מיואשת. ראיתי אותו אבל יצאתי מהאפליקציה. ואז אמרתי – אולי אני מפספסת משהו, נכנסתי שוב ועשיתי לייק. תוך דקה היה מאצ' והתחלנו לדבר", היא מספרת.
"מה שבאמת חקוק לי זה שאומרים שאישה נשואה אמורה להיות באבל שנה. ופתאום, שנה אחרי בדיוק, הכרתי את טום. היה לנו חיבור מטורף. הוא היחידי שלא נבהל ממני, מהסיפור, או מהרצונות שלי. גברים אחרים מאוד נבהלו", היא טוענת. מהסיפור שלה, מהמחלה של פאבל, מההתמודדות. "אני לא נדבקתי במחלה של פאבל, לא הבנתי ממה לפחד", היא מסבירה בצחוק. "הוא לא נבהל. לא מהסיפור, ולא מזה שרציתי חתונה וילדים הכי מהר שיש. אחרי שבעה חודשים התארסנו".
החתונה של טום ונטע התקיימה בעשרת ימי תשובה, כשבוע לפני חזרתם של החטופים החיים. "זאת ההחלטה הכי טובה שעשיתי והפרטנר המושלם לחיים שלי", היא אומרת.
הסיפור שלה, שהתרחש כמעט במקביל למלחמה, נשזר בסיפור של כולנו. "אני בעצמי לא מאמינה שאני חיה את החיים האלה", היא אומרת.
איזה סיפור מיוחד ומעניין!
וואווו!!! סיפור מדהים
ווי איזה חיים ממש מטורף וכל כך צעירה
מדהימה איזה מרגש מגיע לה כל הטוב שבעולם! נשמה טהורה שהגיע לעולם הזה כדי לכבוש אותו. שפע בריאות והצלחה בכל דרכייך נטע.