כפי שאישרה הממשלה טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות הקרוב יעמוד בסימן 'גשרים של תקווה' ושלושת משיאי המשואות ששמותיהם פורסמו היום (ג') מגלמים בגופם ובפועלם את כל מה שמחבר את החברה הישראלית גם ברגעים הקשים ביותר: אמונה, ערבות הדדית ומעשים טובים.
אלישע מדן: איבד את רגליו – אך לא את התקווה
הוא איבד את רגליו בפיצוץ בצפון רצועת עזה, באירוע בו נהרגו ארבעה מחבריו למילואים. אבל אלישע מדן, ממייסדי היישוב אביגיל בהר חברון, לא נתן לכאב להשתיק את קולו. דווקא מתוך הכאב, בחר לשאת קול שקורא לאחדות בעם. ביום הזיכרון האחרון לחללי צה"ל ריגש מדן את המדינה כשאמר: "החיילים שנפלו השאירו צוואה – עלינו להיות מאוחדים".
השרה מירי רגב שבחרה בו לאחר המלצות הוועדה הציבורית אמרה: "תהליך השיקום של אלישע הפך למסע מעורר השראה, מסר על הלכידות בחברה הישראלית ועל שינוי עמוק שחל בו לאחר שפגש את כל גווני הקשת הישראלית בקרב".
ג'ני סבידיה: אחות שכולה ומרפאת נפשות
ג'ני סבידיה שרדה את מתקפת הטבח ב-7 באוקטובר במסיבת הנובה, אך שילמה את המחיר היקר ביותר – אחיה, שלומי, וארוסתו ד"ר לילי גורביץ', נרצחו מול עיניה. למרות האובדן, ג'ני קמה לפעולה. היא הקימה מיזם לטיפול במשפחות השכולות, נאבקה בחזית ההסברה והפיקה סרטונים שתיעדו את זוועות 7 באוקטובר.
השרה רגב ציינה בהודעתה לג'ני כי נבחרה להשיא משואה כי היא "מעניקה תקווה וכוח לשורדים ולמשפחות והצליחה להפוך את הכאב הפרטי לתקווה ציבורית".
גל חמרני: אלופת עולם בעיניים עצומות
גל חמרני איבדה את ראייתה בגיל 25 – אך לא את החלום של חייה. היא קפטנית נבחרת ישראל בכדורשער, זוכת מדליית כסף באולימפיאדת פריז 2024, ומוכרת בעולמות הספורט כשם נרדף לנחישות. מגיל 13 היא מתאמנת, מייצגת את ישראל ומשמשת השראה לפצועי מלחמה שמגלים מחדש את החיים דרך הספורט.
השרה רגב אמרה כי "גל מוכיחה שעיוורון הוא אתגר – לא מגבלה. היא מדליקה תקווה בלבבות של רבים ורבות".
מכלוף אוחנה: "אומץ לב ורגישות אנושית נדירה"
בנוסף, הודיעה השרה רגב כי מכלוף אוחנה, בן 68 מקריית שמונה, נבחר להשיא משואה. אוחנה, מנהל בית העלמין בקריית שמונה, נושא מזה עשרות שנים בעבודת קודש: ללוות את תושבי אצבע הגליל בדרכם האחרונה. בתקופת מלחמת 'חרבות ברזל', פעל בתנאים קשים במיוחד – תחת הפצצות ואיומים ביטחוניים – תוך גילוי אומץ לב ורגישות אנושית נדירה.
השרה רגב ציינה כי אוחנה הוא "אחת הדמויות המסורות והמרגשות בנוף האנושי היפהפה של קריית שמונה", שפעל גם להגבלת התקהלויות בימי הפצצות ובכך הציל חיים. בשעות הכאב והאובדן, אמרה, "מצא מולו כל תושב את מכלוף – באהבת אדם, ברגישות ובשליחות שאין לה תחליף". בחירתו להדליק משואה מהווה הוקרה לפעולתו המאירה – גשר של תקווה בין חיים למוות, בין שירות ציבורי לציווי מוסרי עמוק.
גשרים של תקווה – לא רק סיסמה
ביום העצמאות הקרוב, כשאור המשואות יידלקו בהר הרצל, הם יזכירו לכולנו: הכאב הוא אמיתי – אבל התקווה חזקה ממנו.
