חיים נחמן ביאליק נולד ב-9 בינואר, 1873, למשפחה דתית בתחום המושב (אוקראינה, האימפריה הרוסית דאז), וקיבל השכלה כללית לצד השכלה דתית רצינית (ישיבת וולוז'ין). בהמשך הצטרף לזרם ההשכלה ועבר לאודסה, עיר הקידמה שבאימפריה, ושם התחתן עם אשתו מאניה, ללא ילדים. ביאליק פעל באודסה למשך כמעט 30 שנה, ושם הוציא לפועל את מפעל השירה המונומנטלי שלו: בעברית ישנה השזורה בעברית המתחדשת, בשורות קצרות ופשוטות, שזר ביאליק יופי לירי ופיוטי שלא יאמן, והוביל לכך שעוד בחייו הגדירוהו רבים כגדול המשוררים העבריים. במקביל, הפך ביאליק לפעיל ציוני מרכזי והשתתף בקונגרסים הציוניים; ב-1924 עלה ארצה והשתכן בתל אביב, והיה מן הדמויות הבולטות ביותר ביישוב היהודי.
ההלוויה הגדולה בתולדות ישראל
ב-1934 נפטר, ובהלוויתו השתתפו כמאה אלף איש – כלומר, כשליש מכלל היישוב היהודי בארץ דאז. בין שיריו הידועים ניתן למנות את ספר האגדה ואת 'בעיר ההריגה', יחד עם שירי ילדים רבים וקלאסיים.
כיום מונצח ביאליק בערים וברחובות ברחבי הארץ – משד' ח"ן בתל אביב ועד לקריית ביאליק שליד חיפה. אך העיר הבולטת ביותר בהעלאתו של ביאליק על נס היא רמת-גן – בה גר ביאליק בשנותיו האחרונות. ברמת-גן ניתן למצוא את ביתו של ביאליק, פסל של ביאליק, הספסל של ביאליק, רחוב ראשי על שמו של ביאליק, וכמובן – קניון על שם ביאליק.
