היום ב-2006 נפל אריאל שרון לתרדמת, בעודו מכהן כראש ממשלה.
'אריק' נולד כאריאל שיינרמן בכפר מל"ל ב-1928, להורים פעילי התנועה הציונית. לקראת סיום לימודיו הצטרף לארגון 'ההגנה', ועם פרוץ מלחמת העצמאות כבר היה למ"מ. אריק נפצע קשות בקרב לטרון וכמעט נהרג; לאחר המלחמה החליט להישאר בצבא, וקפץ במהירות לדרגת רב-סרן. ב-1953 הקים את יחידה 101 שביצעה פעולות תגמול, ובהמשך הפך למג"ד צנחנים – תפקיד בו שימש גם במלחמת סיני (תוך פיקוד על הצניחה המבצעית היחידה בתולדות צה"ל, במעבר המיתלה). סגנונו המקורי והעצמאי הבליטו אותו בעיני ההנהגה המדינית והציבור, אך גם הציבו אותו נגד רוב יתר צמרת הצבא, והתקדמותו האטה. במלחמת ששת הימים היה שרון מאו"ג, ופיקד על הכיבוש המוצלח מאוד של צפון סיני. לאחר המלחמה הפך שרון לאלוף פיקוד הדרום, ובשנים אלו פיקד על שלבי הסיום של מלחמת ההתשה, ודיכא תאי טרור שהחלו לצמוח ברצועת עזה בשיטות אגרסיביות במיוחד. באמצע 1973 הבין שרון כי לא יקודם לרמטכ"ליות, ולכן החליט לסיים את הקריירה הצבאית שלו ולהיכנס לפוליטיקה. שרון פעל לאחד את מפלגות הימין הגדולות למפלגה אחת – 'הליכוד', תוך שינוי תמונת המצב הפוליטית בישראל.
באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יוה"כ, ושרון הוקפץ לפיקוד על אוגדה בחזית סיני. אריק פעל באופן עצמאי למדי תוך התחככות קשה עם הרמטכ"ל 'דדו', אלוף הפיקוד 'גורודיש', והמאו"ג המקביל 'ברן'; אך בסופו של דבר קיבל גיבוי משר הביטחון, ופעולתו הקיצונית ביותר – חציית תעלת סואץ ואיגוף הצבא המצרי הפולש – נסתיימה בהצלחה מהדהדת והעלתה את קרנו בעיני הציבור הישראלי. בבחירות שאחר המלחמה נבחר לכנסת, ופרש מהליכוד כדי להקים את 'שלומציון' (שזכתה ב-2 מנדטים ב'מהפך'), הצטרף לממשלה ושימש שר החקלאות. ב-1981 חזר לליכוד והחל לכהן כשר הביטחון; ביוני 1982 יזם את מבצע שלום הגליל, והכניס את צה"ל לדרום לבנון כדי לעקור את אש"ף. בתחילה המבצע התקדם יפה; אך שוב, רוחו העצמאית של שרון הובילה להרחבת מטרות המבצע (ללא אישור מפורש מהממשלה), וצה"ל מצא עצמו מטיל מצור על לבנון ובוחש בקלחת הפוליטיקה הלבנונית. ההתנגדות הציבורית למלחמה ולשרון גברה, והתפוצצה לאחר הטבח במחנות סברה ושתילה; 'ועדת כהן' שחקרה את הטבח תלתה בשרון את האחריות והובילה להדחתו. שרון איבד הרבה מהשפעתו, אך המשיך בעשייה – בעיקר כשר הבינוי בראשית שנות ה-90.
ב-1998 הפך שרון לשר החוץ בממשלת נתניהו הקורסת. לאחר הפסד הליכוד בבחירות בשנה לאחר מכן ועלייתו של ברק לראשות הממשלה, פרש נתניהו מהכנסת ושרון הפך ליו"ר הליכוד והאופוזיציה. באוקטובר 2000 עלה שרון לביקור בהר הבית, במה שהיווה קטליזטור לפרוץ האינתפאדה השנייה; בתחילת 2001 קרסה ממשלת ברק במפתיע, ובבחירות המיוחדות לראשות הממשלה הביס שרון את ברק והקים ממשלת אחדות. בשנתו הראשונה בתפקיד הוביל שרון קו מכיל, הידק קשרים עם ארה"ב והמתין לשעת הכושר – שהגיעה בראשית 2002, עם פרוץ המלחמה העולמית בטרור ופיגועי 'מרץ השחור'. צה"ל יצא למבצע 'חומת מגן' במהלכו נכבשה רוב יו"ש והאינתפאדה דוכאה. בבחירות 2003 ניצח שרון שוב, והפך למנהיג המובהק של הימין (עם נתניהו כשר אוצר); ממשלתו התמודדה בהצלחה עם משבר כלכלי והעלתה את ישראל לנתיב המדינות המתקדמות, אך הובילה למשבר חברתי עם יוזמת תוכנית 'ההתנתקות' מרצועת עזה ע"י שרון – נסיגה חד צדדית של צה"ל מהרצועה, תוך פינוי יישובי גוש קטיף. נראה היה ששרון השיל רבות מדעותיו הניציות במהלך שנות כהונתו כראש הממשלה (ואנשי ימין יאשימו כי הדבר קשור בתיקי שחיתות בהם היה סבוך).
ההתנתקות הוצאה לפועל באוגוסט 2005, והחברה הישראלית שרדה, אך מפלגת הליכוד לא – כאשר רבים מבכירי המפלגה החלו לפעול נגד שרון. שרון החליט להמיר את בסיס תומכיו, ובסגנונו העצמאי הרגיל פרש והקים את מפלגת המרכז 'קדימה', יחד עם רבים בליכוד ומפלגות אחרות. שרון נהנה מפופולריות רבה בשלב זה (לא בימין), והסקרים ניבאו לו הצלחה מסחרחרת בבחירות; אך דווקא בשלב זה השיגה אותו בריאותו הרופפת. שרון סבל במהלך שנותיו המאוחרות מעודף משקל רציני, ובראשית 2006 ספג סדרת אירועים מוחיים שהורידו אותו לתרדמת, ממנה לא שב עד מותו ב-2014. בהנהגת קדימה ובראשות הממשלה הוחלף ע"י אהוד אולמרט, והותיר אחריו 2 בנים. חייו האישיים של שרון היו עמוסי טרגדיות – אשתו הראשונה מרגלית נהרגה בתאונת דרכים, וגור, בנו מנישואים אלה, נהרג בעת משחק בנשק. אשתו השנייה לילי (אחותה של מרגלית) נפטרה בשנת 2000, ושרון נקבר לידה בחוות השקמים בה התגורר. קשה לחשוב על אדם שהשפיע יותר על ההיסטוריה הביטחונית של ישראל מאשר שרון. אריק, 'הבולדוזר' (כונה כך בשל התנהלותו העוצמתית והדורסנית, ומידותיו הפיזיות), כמו הושאל להיסטוריה הישראלית מתוך סיפור תנ"כי.
