היום ב-1385 נחתם הסכם קרבו, היסוד לברית הפולנית-ליטאית.
בתחילת המאה ה-13 פלשה האימפריה המונגולית למזרח אירופה, אך נבלמה ע"י פולין והונגריה והותירה אחריה חורבן וואקום שלטוני. את המצב ניצלה היטב דוכסות ליטא, שהצליחה להשתלט במהירות על אזורים נרחבים, מהים הבלטי ועד הים השחור. במקביל, בתחילת המאה ה-14 החלה פולין בתהליך שיקום מדיני וצבאי בניצוחו של קז'ימייז' השלישי (שהנהיג גם סובלנות דתית, וגרם לתחילת ההגירה האשכנזית לפולין). לאחר מותו של קז'ימייז' ללא יורש ב-1370 הועברה המלוכה לקרובו לאיוש, מלך הונגריה. לאיוש נפטר ב-1382; לכס הונגריה עלתה בתו מריה, ולכס פולין עלתה בתו ידוויגה בת ה-10. ידוויגה שודכה לולדיסלב יגילו, נסיך ליטא, שהסכים להמיר את דתו לנצרות קתולית לצורך הנישואין, בהסכם שנחתם בעיירה קרבו ב-1385. הנישואין ייסדו את בית יגילו, ששלט בפולין ובליטא במאות השנים הבאות; עם איחוד המלוכות אוחד גם צבא שני המדינות, ועם הזמן אוחדו גם המערכות הכלכליות והחוקיות. ב-1569 נוצר בלובלין האיחוד הפולני ליטאי באופן רשמי; המדינה המשיכה להתקיים עד 1795 (עת חולקה ע"י שכנותיה), והיתה לאחת הדומיננטיות במזרח אירופה. עבור יהודי אירופה היוותה הממלכה החדשה מקלט זמני מרדיפות, ומלכי פולין העניקו ליהודים 'כתבי זכויות' אשר עיגנו את מעמדם בחוק; עד סוף המאה ה-17, חיו בתחומי הממלכה כ-80% מיהודי העולם.
מקור תמונה – ויקיפדיה
