היום ב-1949 הכריזה הכנסת על ירושלים כבירת ישראל.
בתכנית החלוקה שהתקבלה באו"ם בנובמבר 1947 נקבע כי שטחי ארץ ישראל המנדטורית יחולקו למדינה יהודית, מדינה ערבית, ואזור בינלאומי – אשר יכלול את ירושלים ובית לחם. מלחמת השחרור, שפרצה מיד לאחר מכן, טרפה לחלוטין את הקלפים – כאשר בסיומה לא עמדה מדינה ערבית על הפרק, וירושלים עצמה חולקה בין מדינת ישראל החדשה לבין ממלכת ירדן. בדצמבר 1949 קרא האו"ם באופן רשמי לבינאום ירושלים, ובתגובה החליטו הממשלה והכנסת להכריז על ירושלים כבירת ישראל ולהעביר אליה את מוסדות הציבור והשלטון העיקריים, כדי להבליט את חשיבותה עבור העם היהודי. ירושלים לא היתה העיר הגדולה או החשובה בישראל בעת זו (תל אביב תפסה מקום זה), ומאז קום המדינה היו ויכוחים בדבר מקום הבירה – אך קריאת האו"ם היתה זו שדחפה את המהלך באופן סופי. ירושלים לא זכתה להכרה בינלאומית נרחבת כבירת ישראל במשך שנים רבות, וגם שגרירויות בקושי היו בה; דבר זה השתנה לאחר הכרת ארה"ב בירושלים כבירת ישראל ב-1995, והעברת השגרירות האמריקאית אליה ב-2018.
