המחתרת הציונית בעיראק פעלה כארגון חשאי בקרב הקהילה היהודית בין השנים 1941–1951. אחת מחברות הארגון הייתה שושנה ארבלי־אַלמוּזלינו, שממש היום, ב-26 בינואר, אנו מציינים 100 שנה להולדתה.
רגע היסטורי-עכשווי.
מהמחתרת בבגדאד אל האוהלים בבית ליד
ארבלי־אלמוזלינו נולדה ב-26 בינואר 1926 במוסול שבעיראק למשפחה מסורתית. היא למדה בכיתה מוסלמית והמשיכה ללימודי הוראה בבגדאד, שם חוותה עוינות ובדידות. נקודת המפנה הגיעה בשנת 1941; הפוגרומים של ה"פרהוד" ערערו את היחסים עם השכנים המוסלמים ודחפו אותה אל הפעילות הציונית. ב-1946 הצטרפה למחתרת כמדריכה ורכזת. השלטונות עצרו אותה בחשד לפעילות אסורה, ולאחר שחרורה היא עלתה ארצה בחשאי במבצע "מייקלברג".
עם הגעתה לישראל הצטרפה לגרעין המייסד של קיבוץ נווה אור. בשנת 1950 החלה לפעול בשליחות הסוכנות היהודית במחנה העולים בית ליד. שם נחשפה לראשונה לתנאי החיים הקשים של עולי ארצות האסלאם – מפגש שעיצב את המשך דרכה הציבורית.
"הפרלמנטרית המצטיינת"
במשך שנים פעלה ארבלי־אלמוזלינו במועצת הפועלות ובמפלגת "אחדות העבודה". בשנת 1966 נכנסה לכנסת והפכה לאחת המחוקקות הפעילות ביותר בתולדות המשכן. היא יזמה עשרות חוקים שהשפיעו על חיי היומיום של כל אזרח בישראל.
בין היתר:
- קידום חוק שכר שווה: מאבק בלתי מתפשר למען שכר זהה לעובד ולעובדת באותו תפקיד.
- זכויות לנשים עובדות: חקיקה שאפשרה לנשים בהיריון להיעדר מהעבודה לצורך בדיקות רפואיות ללא פגיעה בשכרן.
- הגנה על עקרות בית: תיקון חוק הביטוח הלאומי שהעניק, לראשונה, ביטוח נכות גם לעקרות בית.
- הגנת הצרכן: הובלת תיקונים משמעותיים בחוק הגנת הצרכן כדי למנוע הטעיה של אזרחים.
- תמיכה באימהות: הקמת רשת מעונות יום שנועדה לאפשר לאמהות לצאת לשוק העבודה.
האישה השנייה סביב שולחן הממשלה
באוקטובר 1986 עשתה היסטוריה ומונתה לשרת הבריאות. בכך הפכה לאישה השנייה בלבד בתולדות המדינה המכהנת כשרה עם תיק ביצועי, מאז גולדה מאיר. למרות דעותיה השמרניות בנושא הפסקות היריון, היא לא חששה להתעמת עם הממסד הדתי למען המדע.
בתקופתה כשרת הבריאות היא המשיכה לפעול:
- פריצת דרך בהשתלות: אישרה את ניתוח השתלת הכבד הראשון בישראל וקידמה השתלות לב, למרות התנגדות הלכתית של הרבנות הראשית.
- מלחמה בסמים: הקימה את המטה למלחמה בסמים ובאלכוהול כגוף מתאם ארצי.
- שיפור שירותי הרפואה: התמקדה בחיזוק המערך הגריאטרי, הסיעודי ובריאות הציבור.
הקול שהפיל את הלביא
בשנת 1987 היא עמדה במרכז הכרעה גורלית ששינתה את פני הכלכלה והביטחון: ביטול פרויקט מטוס ה"לביא". הממשלה הייתה חלוקה באופן שווה, וקולה של שרת הבריאות הוא שהכריע את הכף בעד סגירת הפרויקט היקר. ההחלטה עוררה סערה, ובעקבותיה הודיע לה שמעון פרס כי לא תיכלל בממשלה הבאה.
היעדרות מהצבעה על הסכם השלום
בענייני חוץ וביטחון, ארבלי־אלמוזלינו נמנתה עם הקו הניצי של מפלגת העבודה. היא לא חששה לפעול בניגוד להחלטות הסיעה שלה כשמצפונה הורה לה כך; היא התנגדה להסכמי קמפ דייוויד ובחרה להיעדר מההצבעה על הסכם השלום עם מצרים. היא אף פעלה באופן אקטיבי לגיוס רוב עבור חוק רמת הגולן.
לא נחה
לאחר קרוב ל-27 שנות כהונה בכנסת ובממשלה, הסתיימה חברותה של ארבלי־אלמוזלינו בכנסת בקיץ 1992. גם לאחר פרישתה מהחיים הפוליטיים, היא המשיכה להקדיש את זמנה ומרצה לציבור בתחומי הרווחה, הבריאות וקליטת העלייה.
תרומתה הציבורית לאחר הפרישה:
- שימור מורשת יהדות עיראק: כיהנה כנשיאת העמותה למורשת יהדות מוסול וחברת הנהלה במרכז מורשת יהדות בבל.
- פעילות למען החולים: שימשה כיו"ר עמותת "ענבר" התומכת בנפגעים ממחלות ראומטיות וכיהנה כיו"ר הוועדה לזכויות החברים בקופת חולים כללית.
- קליטת עלייה: הקימה ועמדה בראש עמותת "גבעולים", שסייעה לעולים חדשים להשתלב בחברה ובתרבות הישראלית.
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
לצד עמדותיה, השפה הערבית שבפיה פתחה לה דלתות ולבבות במגזר הערבי והבדואי. ב-1987 ביקרה בבית החולים "שיפא" בעזה כדי לקדם את התנאים הרפואיים ברצועה. היא נשאה שם נאום בערבית שזכה לתהודה עצומה. הקשר הייחודי שלה עם האוכלוסייה היה כה חזק, עד שחבר הכנסת עבד אל-והאב דראושה פנה לשמעון פרס בבקשה למנותה לשרה. הוא הסביר שעל אף חילוקי הדעות המדיניים, אין עוררין על תרומתה ועל היחס המכבד שהיא מעניקה לאוכלוסייה הערבית.
שושנה ארבלי־אלמוזלינו הייתה בעלת אוסף בובות שצברה בכינוסים של ארגוני נשים בין־לאומיים. את האוסף התחילה במבצע חשאי שהשתתפה בו בשנת 1962, ובו הוצפנו מסרים בבובות והן הועברו ליהודי ברית המועצות הנצורים. בשנת 2003 תרמה משפחתה כספים לתיאטרון גבעתיים, ואחד מאולמות התיאטרון נקרא על שם שושנה ונתן אלמוזלינו. בכניסה לאולם מוצג מבחר מאוסף הבובות שלה. באותה שנה הוענק לה תואר יקירת העיר גבעתיים.
סיפורה מזכיר לנו שאפשר להיות דמות מורכבת, כזו שלא נכנעת להגדרות צרות של "ימין" או "שמאל". היא הייתה "נצה" ביטחונית שדיברה ערבית בגובה העיניים, ואישה ששילבה פעילות חשאית במחתרת עם רכות של אוספת בובות.
אל תוותרו על הזהות או על הערכים שלכם, אך נסו להתרומם מהם. במקום לעסוק בדמויות וחרמות עלינו להתמקד בשאלות הגדולות שמעסיקות את החברה שלנו. בסופו של יום, מנהיגות נמדדת ביכולת לשלב, לשתף פעולה. כמו שעשתה השושנה מעיראק.
