היום ב-1948 התחולל קרב בארות יצחק, מול הצבא המצרי הפולש.
במהלך חודש יולי 1948 התחוללו 'קרבות עשרת הימים' בין 2 הפוגות שנקבעו ע"י האו"ם. בחזית הנגב-עזה (היישובים הישראלים היו מבודדים ומנותקים מהמרכז) היתה הלחימה דרמטית במיוחד, והתנהלה במספר מוקדים: עם סיום ההפוגה נסוגו אנשי כפר דרום (אז בין ח'אן יונס לרפיח) שהיה תחת מצור ערבי מאז כ"ט בנובמבר, חזרה לשטח ישראל כדי להימנע מנפילה וודאית, והיישוב נכבש ע"י הצבא המצרי. במקביל לקרבות באזור נגבה, ניסה הצבא המצרי לתקוף יישובים מבודדים במקומות נוספים: ב-14 ביולי הותקף קיבוץ גלאון ע"י כוח יחסית קטן ונבלם בקלות ; ב-15 ביולי תקף גדוד מצרי את בארות יצחק המבודדת (אז באזור נחל עוז דהיום ; לאחר המלחמה עבר הקיבוץ למקומו הנוכחי, ליד יהוד). המצרים הצליחו לפרוץ אל תוך היישוב ועמדו להכריעו, אך לאחר קרב גבורה וארטילריה ישראלית שהגיעה בדיוק ברגע הנכון, נאלצו לסגת. המגינים ספגו 30 הרוגים ופצועים, והמצרים מעל ל-200. ב-16 ביולי החל צה"ל במבצע 'מוות לפולש' – ניסיון הבקעה נוסף לנגב, והפעם מזרחית לנגבה. בכפרי האזור התחוללו קרבות אינטנסיבים, עת בשני הצדדים היה סד"כ כולל של כמעט עשרת אלפים חיילים ; צה"ל לא הצליח לכבוש את כפר בית עפה, אך כוחות תחת פיקוד משה דיין הצליחו לכבוש את כרתיא (באזור מושב רווחה כיום). כביש 35 נותק, והקשר בין 2 חלקי הצבא המצרי עמד על חוט השערה: אך ההפוגה השנייה נכנסה לתוקף, והדרך לנגב לא נפרצה.
מקור תמונה – ויקיפדיה
