היום ב-1949 הובא ארונו של הרצל לקבורה בירושלים.
בנימין זאב (תיאודור) הרצל, המחזאי ואיש הרוח האוסטרי שהפך בשנות ה-90 של המאה ה-19 ליוצר זרם הציונות המדינית, מכונן ההסתדרות הציונית ומנהיגה הבלתי מעורער של התנועה הציונית, נפטר בגיל צעיר יחסית – 44, בשנת 1904. הרצל נפטר ליד וינה, העיר בה חי ופעל במשך רוב שנותיו; אך בצוואתו ביקש מפורשות: "…שהעם היהודי יעלה את גופתי לארץ ישראל”, בקשה שהדהדה בפירוש את בקשתו של יוסף בסוף ספר בראשית. מדינת ישראל הכריזה על עצמאותה במאי 1948, ובן-גוריון עמד תחת דיוקנו של הרצל כשהקריא את הכרזת העצמאות (הרצל פספס רק בשנה את התחזית שנתן לאחר כינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל ב-1897: "בבאזל יסדתי את מדינת היהודים… לו אמרתי זאת היום בפומבי, הייתה התשובה צחוק מכל עברים. אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד חמישים שנה, יכירו בה הכול"). מדינת ישראל החליטה להגשים את צוואתו של הרצל, והקצתה עבור קבורתו הר ממערב לשכונת בית וגן שבירושלים – אשר נקרא 'הר הרצל' על שמו. באוגוסט 1949 הובא ארונו של הרצל לישראל, ועשה את דרכו להר בשיירה מיוחדת עמוסת גינונים. בהר התקיים טקס לוויה והטמנה, בו השתתפו אלפי אנשים. רק כעבור עשור הוצבה על גבי הקבר מצבה גדולה ומרשימה; בינתיים, הפך ההר לבית הקברות הצבאי הרשמי.
מקור תמונה – ויקיפדיה
