היום ב-1953 נסתיימה מלחמת קוריאה (למעשה) בהפסקת אש.
חצי האי קוריאה היה כבוש ע"י האימפריה היפנית מאז ראשית המאה ה-20. עם תבוסתה של יפן במלחמת העולם הוחזרו השטחים שכבשו לבעליהן המקוריים, כך שלקוריאה ניתנה עצמאות – אך מחולקת; חצי האי חולק (לאורך קו הרוחב 38°) ל-2 אזורי השפעה זמניים, בין בריה"מ בצפון וארה"ב בדרום, עד שתושג בזמן עתידי פשרה לשלטון מאוחד. מיותר לציין שפשרה שכזו מעולם לא הושגה: הקומוניסטים מינו לשלטון בצפון את קים איל-סונג, והאמריקאים בדרום את סינגמן רי – שני גברים אוטוריטריים, חזקים ותוקפניים, שדרשו תמיכה צבאית נרחבת מהמעצמות. ביוני 1950 הורה קים על פלישת הצפון לדרום, וכמעט וכבש את כל הארץ; אך בשלב זה התערבה ארה"ב בגיבוי האו"ם ורוב מדינות המערב לטובת הדרום. כוחות האו"ם (רובם אמריקאים) בלמו את הפלישה ובמתקפת נגד כמעט וכבשו את כל הצפון עד סוף 1950. בשלב זה התערבה סין במלחמה לטובת הצפון, וסילקו את כוחות האו"ם משטחי הצפון. בסופו של דבר התבסס קו החזית פחות או יותר באזור קו הרוחב, ולאחר מלחמת התשה של שנתיים הוחלט לנצור אש וליצור בחזית אזור מפורז רחב (ה-DMZ). במלחמה נהרגו ונפצעו כמעט 3 מיליון איש, וסיומה נתן למדינות זמן להתפתח: דרום קוריאה הפכה לאחת המדינות העשירות, המתקדמות והמשפיעות ביותר בעולם – בעוד שצפון קוראיה הפכה לדיקטטורה קשה ומסוגרת ביותר.
מקור תמונה – ויקיפדיה
