היום ב-1957 נסתיים פרויקט ייבוש אגם החולה.
אגם החולה הפורה יצר סביבו ביצה רצינית, אשר לקחה שטח רב בעל פוטנציאל חקלאי טוב מאוד. עוד בתקופה העות'מאנית והבריטית עלו רעיונות רציניים לייבש את האגם והביצה, אך הנ"ל לא יצאו לפועל עד לאחר הקמת מדינת ישראל. היו מניעים נוספים לפרוקיט הייבוש – ובהם ניצול חומרי גלם, ייטוב ניצול משאבי המים באזור, ואולי גם מניעים בריאותיים. הפרויקט החל ב-1951, ודרש משאבים הנדסיים יוצאים מן הכלל; עבור רבים בארץ נחשב הפרויקט כמימוש מוחלט של 'כיבוש הקרקע' על ידי הציונות – ובדיוק מסיבה זו התנגדו מדינות ערב לפרויקט בחריפות, דבר שבא לידי ביטוי בהפגזות סוריות חוזרות ונשנות על העובדים (מהם נהרגו במהלך שנות הפרויקט כ-40). הפרויקט הושלם תוך 6 שנים, ומטרותיו הושגו – אם כי היו גם תוצאות לוואי, שכללו פגיעה מסוימת בטבע ובסביבה; ההתנגדות לפרויקט הובילה להקמת 'החברה להגנת הטבע'. בשנות ה-90, כדי לפצות מעט על המפגעים הסביבתיים, יצרה קק"ל את אגמון החולה.
מקור תמונה – ויקיפדיה.
