היום ב-1862 נשא הקנצלר החדש של פרוסיה, אוטו פון ביסמארק, את נאום ה'ברזל ודם'.
מלחמות נפוליאון הביאו את הלאומנות אל תוך גרמניה, כאשר מנהיגים דרבנו את העם הגרמני להילחם בצרפתים תוך שימוש ברטוריקה לאומנית. עד מהרה חדרה רוח הלאום הגרמנית לכל תחומי החיים, התרבות והאומנות, בעיקר בחוגים ליברלים; רבים שאפו לאחד את המדינות הגרמניות הקטנות לגרמניה מאוחדת ועוצמתית. הניסיון הראשון לאחד את גרמניה, ברוח 'אביב העמים' של 1848, נכשל עקב ריאקציה מהצד השמרני. אחד מתומכי האיחוד, פוליטיקאי צעיר, תמיר וחכם בשם אוטו פון-ביסמארק, ראה את שהתחולל והפיק תובנות; וכשהפך לקנצלר ממלכת פרוסיה (הגדולה והחזקה שבממלכות הגרמניות) בספטמבר 1862, נשא נאום שהבהיר את כוונותיו: השאלות הגדולות של היום (כלומר, איחוד גרמניה), יוכרעו לא בנאומים ובהצבעות אלא בברזל ובדם. ביסמארק התכוון לקדם את איחוד גרמניה מהצד השמרני דווקא, תוך שימוש בכוח. בעשור שלאחר מכן הוביל ביסמארק את פרוסיה ב-3 מלחמות מהירות מול דנמרק, אוסטריה וצרפת; בכולן ניצחה פרוסיה, ובסיומן החזיקה די כח כדי ליצור ממלכה גרמנית חדשה ומאוחדת במרכז אירופה. מדובר היה בחידוש גיאופוליטי גדול (שלימים יוביל למלחמות העולם); אך ב-30 שנותיו כקנצלר ניווט ביסמארק את גרמניה החדשה למקום של שלום מתוך עוצמה, והתחזקות כלכלית בהיקף אדיר.
מקור תמונה – ויקיפדיה
