היום ב-1987 נחתם פרוטוקול מונטריאול.
הדבר שהופך את כדור הארץ לאפשרי לחיים, מלבד טווח המרחק מהשמש, הוא האטמוספירה – שכבות הגזים העוטפות את כוכב הלכת, ומאפשרות אוויר לנשימה, מזג אוויר נוח, והגנה מפני חלק מפגיעות החלל. אחד החלקים החשובים ביותר באטמוספירה הינו שכבת האוזון – (אוזון = גז, כל מולקולה מורכבת מ-3 חלקיקי חמצן), אשר מסנן את הקרינה האולטרה-סגולה המגיעה מהשמש. קרינה זו יכולה לפגוע בצורה קשה ביצורים אנושיים, ובעלת פוטנציאל מסרטן קשה. באמצע המאה ה-20 גילתה האנושות כי חל דילדול מסוכן בשכבת האוזון, אשר בא לידי ביטוי בין היתר בחור ענקי מעל יבשת אוסטרליה. הסיבות לחור זה היו תלויות באנושות – כאשר התברר כי רכיבים וגזים תעשיתיים, כגון עופרת, כלור ותרכובות פחמן מסוימות, גורמות לפירוק של מולקולות האוזון. לצורך הגנה על השכבה התחולל ב-1987 שיתוף פעולה נדיר של כל מדינות האו"ם, בו נחתם 'פרוטוקול מונטריאול' – במסגרתו התחייבו המדינות לצמצם משמעותית את הייצור והצריכה של הכמיקלים הפוגעים. במדינת ישראל, לדוג', הדבר בא לידי ביטוי בתחלופות בשימוש בכמיקלים חקלאיים. שיתוף הפעולה הוכיח את עצמו, ודו"חות של נאס"א הוכיחו בשנים 2018-2019 כי החור החל להתאושש, בעיקר הודות למאמצים האנושיים.
מקור תמונה – ויקיפדיה
