היום ב-1378 נבחר קלמנס השביעי כאנטי-אפיפיור, במהלך ייחודי בתולדות הנצרות.
הדבר היווה את תחילתו של 'הקרע המערבי', בה כמעט ונקרעה הכנסייה הקתולית לשני חלקים. שלוש מאות שנים לפני כן התחולל 'הסכיזם הגדול', במהלכו נפרדה הנצרות המזרחית מהסמכות האפיפיורית והקימה את הכנסייה האורתודוקסית – פיצול שנבע בעיקר על רקע ריחוק תרבותי ותיאולוגי מתמשך. אך הפעם, במאה ה-14, השאלה היתה פוליטית לחלוטין: בראשית המאה התנגש מלך צרפת עם הכס הקדוש, וכשנבחר אפיפיור צרפתי דאג השלטון הצרפתי להישארותו בעיר אבניון שבדרום צרפת. למשך 70 שנה שהו האפיפיורים באביניון, עד שעם מותו של גרוגוריוס ה-11 החליטו האיטלקים והרומאים כי מצב זה בלתי נסבל, ומינו את אורבנוס ה-6 (האיטלקי) לאפיפיור מיד. אך עד מהרה ניחמו רבים על החלטתם, ובהשפעה פוליטית צרפתית נבחר אפיפיור אלטרנטיבי באבניוו – קלמנס ה-7. מדינות שונות התייצבו מאחורי אפיפיורים שונים, ואירופה היתה על סף מלחמת כל בכל; ב-1409 המצב רק החמיר, כשועדה שכוננה למציאת פתרון החליטה למנות אפיפיור אלטרנטיבי נוסף. לבסוף, ב-1417, הגיעו הצדדים לפשרות פוליטיות ושושלת האפיפיורים הרומית הוכרה כאמיתית בעיני כל. אך הפוליטיזציה של הכנסייה נחשפה לעיני כל, והדבר הכין את הקרקע לקראת הפיצול החמור ביותר, שיפרוץ 100 שנים לאחר מכן – הרפורמציה הפרוטסטנטית של מרתין לותר.
מקור תמונה – ויקיפדיה
