עם הקמת מדינת ישראל ב-1948 החליטה מועצת המדינה הזמנית למנות נשיא ייצוגי שיעמוד בראשות המדינה – אך בעל סמכויות מועטות מאוד, מחשש לפגיעה בדמוקרטיה. עם סיום מלחמת העצמאות נבחר לתפקיד חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית לשעבר, שהחל לכהן באופן רשמי ב-17 בפברואר 1949. ויצמן היה ביוכימאי, שהפך לפעיל ציוני בתחילת המאה ה-20, והיה בעל השפעה אדירה על פרסום הצהרת בלפור וכינון המנדט הבריטי. מצבו הבריאותי של ויצמן היה ירוד עם כניסתו לתפקיד (הוא היה עיוור בפועל), והוא נפטר כעבור 3 וחצי שנים בתפקיד.
אופי מוסד הנשיאות
סמכויות נשיא המדינה קובעו בחוק רק ב-1964 (לחון אסירים, להטיל על מועמד להרכיב ממשלה, לעשות התרמות בחו"ל), וזמן כהונתו קובע בהמשך ל-7 שנים. לתפקיד נבחרו עד כה 11 אנשים, מהם רק אפרים קציר לא היה מעורה פוליטית לפני כהונתו (יצחק בן צבי, רובי ריבלין, שמעון פרס וזלמן שז"ר היו מעורבים עד צוואר) ורק יצחק נבון חזר לפוליטיקה לאחר סיום כהונתו. 2 מהנשיאים יצאו לנבצרות לפני סיום כהונתם – עזר ויצמן על עבירות כספים, ומשה קצב על עבירות מין. הנשיא הנוכחי יצחק הרצוג, הוא, כידוע, בנו של הנשיא השישי חיים הרצוג.
