ז'אן ברנדוט היה קצין צרפתי במאה ה-18, כאשר תמיכתו במהפכה הצרפתית שפרצה ב-1789 העלתה אותו במהירות בסולם הדרגות.
ברנדוט היה אידיאולוג והתקשה לקבל עליו סמכות, ולכן תמך במהפכה נגד המלך. עם עלייתו של נפוליאון לשלטון הפך ברנדוט לאחד מ-18 'מרשלי צרפת'. השניים פיתחו יחסים מורכבים: מצד אחד הם העריכו זה את זה ושיתוף הפעולה שלהם בא לשיאו בקרב אוסטרוליץ, מהניצחונות הגדולים של צרפת. מצד שני ברנדוט התקשה לקבל פקודות, ובאירועים רבים התעלם מהוראות נפוליאון.
הפתרון – מלוכה
לבסוף, אחרי מסע מלחמה כושל נגד שוודיה, הדיח נפוליאון את ברנדוט. אך ב-1810 הפך ברנדוט, במפתיע, ליורש העצר של שוודיה (מלך שוודיה היה ערירי וחסר יורשים, ומאוד התרשם מהתנהלותו של ברנדוט כלפי שבויים שוודים במלחמה ביניהם).
ברנדוט הפך למלך שוודיה שמונה שנים לאחר מכן (בעוד נפוליאון כבר הפסיד והוגלה לאי קטן באוקיינוס), והוכתר כקרל ה-14 ב-5 בפברואר. הוא שלט עד מותו ב-1844 (כאשר על פי האגדה, עם מותו נמצא עליו הקעקוע המהפכני 'מוות למלכים'); צאצאיו שולטים בשוודיה עד היום.
