היום ב-1914 החלה הפסקת האש של חג המולד.
בקיץ 1914 הידרדרו מדינות אירופה אל מלחמה עולמית, בקנה מידה שכמותה טרם נראה. ההידרדרות היתה איטית ומהוססת מבחינה פוליטית (עשרות ספרים נכתבו על הנושא), אך לא היתה מתאפשרת אלמלא הלהט הציבורי הנרחב למלחמה, אשר נבע בעיקר מגל התרגשות לאומית ופטריוטית. הקרבות הראשונים במלחמה הובילו למאות אלפי הרוגים ופצועים, וקיפאון מוחלט בחזית; החיילים בשוחות חשו סימפטיה זה כלפי זה, בצל הקשיים המשותפים שאפפו את שני הצדדים. ב-24 בדצמבר, ליל חג המולד, שמעו חיילים לאורך השוחות את שירי החג של האויב, ועד מהרה התפתחה הפסקת אש ספונטנית לאורך החזית המערבית (גרמניה מול בריטניה וצרפת); חיילים יצאו מן השוחות לברך זה את זה ולשוחח, לתת מתנות קטנות (סיגריות וקצת אוכל), ואף לשחק כדורגל. הדרגים הגבוהים התנגדו להפוגת לחימה זו בחשש שתוביל להתרופפות בכח הרצון להילחם, ודאגו לחדש את הלחימה מיד למחרת חג המולד (אם כי בחלק מהחזית נותרה הפסקת אש מסוימת עד לראש השנה). האש חזרה, אך הפסקת האש סימנה יותר מכל כי החיילים הפשוטים שבשני הצדדים יכלו בקלות להיות חברים טובים, בעולם אחר.
