חודשיים לאחר הכרזת העצמאות הישראלית במאי 1948 הקימה מועצת העם את 'ועדת הסמל והדגל', שתפקידה – קביעת דגל וסמל למדינת ישראל. הדגל נבחר בקלות ובמהירות, על בסיס הדגל הקלאסי של התנועה הציונית ; אך בחירת הסמל היתה מסובכת יותר, ולאחר שסוכם שהסמל יכלול מנורה – פרסמה הועדה בקשות בעיתונות להצעות מהציבור. לבסוף, קיבלה הועדה את הצעת האחים גבריאל ומקסים שמיר, מעצבים גרפים ידועים: מנורה רבועה (ע"ב התבליט הידוע משער טיטוס שברומא) שמצדיה שני עלי זית – סמל לשאיפת השלום של ישראל, ומתחת לסמל הכיתוב 'ישראל'.
עד שלא נתקיימה נבואותו של זכריה
הסמל אומץ באופן רשמי ב-10 בפברואר 1949, וקיבל מעמד חוקתי רק במסגרת 'חוק הלאום' ב-2018. בסמלם, כיוונו האחים שמיר לנבואת הנביא זכריה: "רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ. וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ." (לא ידוע אם האחים אכן כיוונו לנבואה. זכריה, בספר, לא יודע מה פשר מה שהוא רואה – ואולי האחים הגשימו את נבואתו).
