בנימין זאב הרצל היה מחזאי וסופר יהודי ידוע באוסטרו-הונגריה של סוף המאה ה-19 ; אך האנטישמיות הגואה סביבו באירופה עוררו את עניינו ברעיון הציוני שהחל להתפתח בתקופה זו, שקרא לשיבת עם ישראל לארצו. הרצל החל להכין את הבסיס לפעילות דיפלומטית ומדינית ענפה למען המטרה הציונית, ובמקביל כתב תוך חודשיים ספר – 'מדינת היהודים', שהוצא לאור ב-14 בפברואר 1896, ובה הציג את עיקרי תפיסותיו: בעיית האנטישמיות הבלתי פתירה, הפתרון המצוי בארץ ישראל, ודרכים פרקטיות לקדם הגירה, כלכלה, מוסדות מדיניים ותמיכה דיפלומטית למען מטרה זו.
ממחשבה למעשה
עם תפוצתו זכה הספר לקיתונות בוז, והרצל הושם ללעג; אך היו יהודים ברחבי אירופה שלקחו אותו מאוד ברצינות, ונענו לקריאתו לכינוס הקונגרס הציוני הראשון שנה וחצי לאחר מכן בבאזל. בקונגרס נבחר הרצל פה אחד למנהיג ההסתדרות הציונית ולמנהיג התנועה בפועל. הקונגרס נחשב לראשיתה של הציונות המדינית ותחילת דרכה של מדינת ישראל שבדרך ; הרצל עצמו נפטר ב-1904 ולא זכה לראות את חלומותיו מתגשמים, אך נחשב עד היום, במידה רבה, לאבי האומה הישראלית.
