חודש אב, החודש החמישי בלוח העברי, נודע כתקופת אבל וזיכרון בתרבות היהודית. מוקד האבל הוא חורבן בתי המקדש הראשון והשני, אירועים שהותירו חותם עמוק בהיסטוריה היהודית. במהלך החודש, ובמיוחד בתשעת הימים המובילים לתשעה באב, יהודים רבים מאמצים מנהגי אבלות ונמנעים מביטויי שמחה.
תשעה באב, שהחל מאתמול בערב (שני) וימשיך עד הלילה, הוא שיאה של תקופת האבל. זוהי התענית החמורה ביותר מבין ארבע התעניות המציינות את חורבן המקדש. יום זה אינו מציין רק את חורבן בתי המקדש, אלא גם שורה של אסונות היסטוריים שפקדו את העם היהודי, רבים מהם סביב תאריך זה. אירועים אלו הובילו לתקופות גלות שונות, כולל הגלות הארוכה שנמשכה כאלפיים שנה.
משמעות עתידית
למרות האבל הכבד, המסורת היהודית מייחסת לתשעה באב גם משמעות של תקווה. על פי האמונה, בעתיד, עם בואו של המשיח ובניית בית המקדש השלישי, יהפוך תשעה באב מיום אבל ליום של שמחה וחגיגה. יתרה מזאת, ישנה מסורת המופיעה בתלמוד הירושלמי הטוענת כי המשיח עצמו נולד בתשעה באב, מה שמוסיף נופך של גאולה ליום זה.
עוד באותו הנושא
- ראש המוסד רומן גופמן מבקר הבוקר בכותל המערבי
- מצדיעים ללוחמים החרדים: השר לביטחון לאומי ופיקוד מג"ב ביקרו אתמול את לוחמי פלוגת 'אבנט' החרדית הפועלת בעוטף ירושלים
- עדות מטלטלת : ברוך (שם בדוי), רופא יהודי-בריטי, שהחליט לעלות לישראל בגלל האנטישמות חשף בראיון לערוץ ITV הבריטי כי רופאים אמרו לו שלא יטפלו בחולים מישראל
- הכלכלנית והעיתונאית הקנדית רופה סוברמניה כותבת בכאב על תופעת הגירת יהודי קנדה מהמדינה: "ברוכים הבאים לקנדה המודרנית: יהודים עוזבים את המדינה בגלל העלייה באנטישמיות – מוסלמים מגיעים לקנדה בגלל העלייה באנטישמיות"
חמשת האירועים ההיסטוריים
המסורת היהודית מייחסת חמישה אירועים מרכזיים לתאריך ט' באב:
1. גזירת המדבר: לפי המסורת, בתאריך זה נגזר על דור יוצאי מצרים שלא יכנסו לארץ ישראל בעקבות חטא המרגלים.
2. חורבן בית ראשון: בית המקדש הראשון נחרב בידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס (או 422 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה המסורתית).
3. חורבן בית שני: בית המקדש השני נחרב על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה, במהלך המרד הגדול.
4. נפילת ביתר: המבצר האחרון של מרד בר כוכבא נפל לידי הרומאים, מה שסימן את סוף המרד.
5. חרישת ירושלים: לאחר דיכוי מרד בר כוכבא, הרומאים חרשו את אדמת ירושלים כאקט סמלי של הרס מוחלט.
מנהגי אבלות בתשעה באב
ביום תשעה באב עצמו, נוהגים חמישה איסורים עיקריים:
1. צום: נאסרת כל אכילה ושתייה מערב החג ועד צאתו. ישנם פטורים לחולים, יולדות, ובמקרים מסוימים למעוברות ומניקות.
2. רחצה: אסורה רחצה לשם הנאה, אך מותרת רחצה לצורך ניקיון בסיסי.
3. סיכה: אין למרוח תכשירי טיפוח על הגוף, אך מותר להשתמש בתכשירים רפואיים.
4. נעילת נעליים: אסור לנעול נעלי עור. רבים נוהגים להימנע מנעילת נעליים נוחות בכלל.
5. תשמיש המיטה: אסורים יחסי אישות. יש הנוהגים גם בדיני הרחקות נוספים.
מעבר לאיסורים אלו, ישנם מנהגים נוספים המבטאים את האבל:
– קריאת מגילת איכה ואמירת קינות בבית הכנסת.
– ישיבה על הרצפה או על כיסאות נמוכים עד חצות היום.
– הימנעות מלימוד תורה משמח, ועיסוק בנושאים הקשורים לאבל וחורבן.
– נהוג שלא לברך "שלום" או להחליף ברכות רגילות.
משמעות בימינו
למרות שחלפו כמעט אלפיים שנה מחורבן בית המקדש השני, תשעה באב ממשיך להיות יום משמעותי בלוח השנה היהודי. הוא משמש כיום של התבוננות לאומית ואישית, זיכרון היסטורי, ובחינה של ערכי אחדות ושנאת חינם. עבור רבים, זהו גם יום של תקווה לעתיד טוב יותר ולגאולה, ברוח המסורת הרואה ביום זה את לידתו של המשיח.

