התקפת הטרור הרצחנית של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 סימנה את תחילתה של המלחמה בה ישראל מצויה כיום. למלחמה זו השפעות כלכליות מיידיות על כלכלת ישראל ובראש ובראשונה בצמיחת המשק.
נראה לכאורה כי מציאות מלחמתית רעה בהכרח לכלכלת המדינה, האמנם? התבוננות לאחור אל מלחמות העבר של ישראל מעידה כי חרף העובדה שלמלחמה ישנה השפעה הרסנית על כלכלת המדינה בטווח הקצר, המציאות משתנה לגמרי בטווח הארוך יותר עם שוך הקרבות.
ירידה בצריכה הפרטית, פגיעה בענף הייצוא וההאטה נוספת בהיקף ההשקעות במשק הישראלי מצד משקיעים זרים ומקומיים הם חלק מהסיבות לפגיעה בצמיחה. זאת ועוד, ההרחבה התקציבית הצפויה במשק (לטובת מימון הגדלת תקציבי גופי הביטחון, מימון ימי המילואים, רכישת ציוד לחימה ותומך לחימה, שיקום הנזקים ומימון פיצויים לנפגעים פיזית ונפגעי רכוש ועוד), במקביל לירידה הצפויה בהכנסות ממיסים, יובילו בהכרח להתרחבות הגרעון התקציבי. מציאות זו תחייב את המדינה לבצע הרחבה פיסקלית על מנת לממן את ההוצאות הרבות ולאלץ אותה לגייס חוב נוסף (אגרות חוב) הצפוי להיות יקר יותר עקב ההרעה הצפויה בדירוג האשראי של ישראל.
צמיחה או נסיגה?
נתוני צמיחת התוצר הישראלי בעת מלחמות אלו מגנים ברובם על הטענה בדבר השפעתה השלילית המיידית של המלחמה על מדד זה: בשלוש מבין חמש המלחמות (במלחמת ההתשה, במלחמת יום כיפור, ובמלחמת לבנון הראשונה) צמח התוצר המקומי הגולמי בתקופת המלחמה עצמה בקצב מתון יחסית לשנים שקדמו לה. בשונה מכך, במלחמת ששת הימים החל המיתון בקצב צמיחת התוצר (עד כדי נסיגה מזערית) כבר שנה אחת קודם לפריצת המלחמה וזאת כתגובה למציאות הכלכלית הקשה בה היה שרוי המשק הישראלי באותם הימים.
לפיכך, הגדלת ההוצאה הציבורית הנדרשת בתקופת מלחמת ששת הימים, שחייבה גיוס עובדים מסיבי, לא אילצה את המשק להסיט גורמי ייצור (עובדים/כח אדם) מענפי משק שונים לטובת ענפי הייצור הנדרשים למשק המצוי במלחמה (מזון, ציוד לחימה וכדו').
למעשה, המשק הישראלי השתמש לאספקת צרכי הביטחון השונים שנדרשו ללחימה בגורמי ייצור (עובדים/ כח אדם) שהיו פנויים ושאלמלא קיומה של המלחמה היו ממשיכים להיות מובטלים (עקב המיתון במשק הישראלי שקדם כאמור למלחמה זו). לעומת זאת, במלחמת לבנון השנייה המשיך התוצר לצמוח בקצב הולך וגובר גם בשנת המלחמה עצמה וזאת בזכות התעשייה המתקדמת הישראלית ששמרה על האטרקטיביות של תוצריה גם בתקופת המלחמה.
יחד עם זאת, נשאלת השאלה – מה התרחש בכלכלה הישראלית עם סיום מלחמות אלו?
מחקרים שנעשו בנושא מעידים על גידול הבולט (ועיתים אף זינוק) בקצב צמיחת התוצר בשנים הסמוכות לסיום הלחימה. מגמה זו התרחשה בכל חמש תקופות המלחמה שנבחנו, כאשר הבולטות ביניהן היו השנים שלאחר סיום מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה.
הנתונים מפתיעים
הנתונים מעידים כי ברוב מלחמות ישראל ניכרה ירידה בשיעור האבטלה במשק, כאשר למעשה מאז מלחמת ששת הימים (1967) ועד למלחמת היום הכיפורים (1973) החלה האבטלה בישראל פוחתת בעקביות (משיעור של 10.4% בשנת 1967 ועד לשיעור מזערי של 2.6% בלבד בשנת 1973). נתון זה מעיד על תרומתן, או לכל הפחות אי השפעתם לרעה, של שלוש המלחמות שחוותה החברה הישראלי בתקופה קצרה זו על שיעור התעסוקה הכולל במשק הישראלי.
נראה כי למלחמה הנערכת בשטחה של מדינה או פוגעת בשטחה (ירי רקטות, הרס מבנים, פינוי ישובים וכו') ישנה השפעה שלילית מיידית על כלכלתה הבאה לידי ביטוי בהתמתנות צמיחת התוצר, בעליית קצב האינפלציה, בגידול הגרעון התקציבי וכדו'. יחד עם זאת, עם שוך הקרבות, צפויה הכלכלה לכפות ולכסות על פגיעה זו בצמיחה גבוהה ובירידת שיעורי האבטלה במשק ולעיתים אף לפרק זמן ארוך יותר מתקופת המשבר. לפיכך, אם בכוחם של אירועי העבר לנבא את העתיד לבוא ניתן לשער כי כלכלת ישראל תצא לבסוף מחוזקת גם מהמערכה הנוכחית.
הכותב הוא חוקר מדיניות ציבורית, המחלקה ללימודי המזרח התיכון ומדע המדינה אוניברסיטת אריאל
