חוקרי אוניברסיטת חיפה חשפו בגן הלאומי סוסיתא פסיפס צבעוני מהתקופה הביזנטית הנושא כתובת נדירה ביוונית: "שלום על הזקנים". הכתובת, שהתגלתה בכניסה למבנה ציבורי בסמוך לכיכר המרכזית של העיר, מתוארכת לסוף המאה הרביעית או תחילת החמישית לספירה.
על פי ניתוח לשוני והקשרי, מדובר בעדות הארכאולוגית הקדומה ביותר בעולם לבית אבות או מוסד ייעודי לקשישים.
מחקר בין תחומי: מוסד ייחודי לקשישים
את המחקר הובילו ד"ר מיכאל איזנברג וד"ר ארלטה קובלבסקה מאוניברסיטת חיפה, יחד עם האפיגרף פרופסור גרגור שטאב מאוניברסיטת קלן. הממצא נותח מבחינה לשונית, סגנונית והיסטורית, והושווה לעדויות כתובות מן התקופה הביזנטית, שבהן נזכרים מוסדות טיפוליים לגיל השלישי. הדימויים האיקונוגרפיים שסובבים את הכתובת, בהם יאוריות מצריות, עצי ברוש וכלי קודש, מחזקים את ההנחה כי המבנה שימש כמוסד חברתי ורוחני ייחודי לקשישים.
עדות ראשונה מסוגה
לפי החוקרים, אף שמוסדות לקשישים מוכרים מהמקורות ההיסטוריים של המאות החמישית והשישית, זוהי הפעם הראשונה שבה מתגלה ממצא פיזי ברור שניתן לקשור ישירות לפעילות כזו. הכתובת, שהוצבה מול עיני הנכנסים, העמידה את הקשישים במרכז השיח הקהילתי והצביעה על תפיסה חברתית מאורגנת של כבוד ודאגה לגיל הזהב – מעבר לאחריות המשפחתית המסורתית.
החיים החברתיים בתקופה הביזנטית
סוסיתא, ששימשה כעיר נוצרית מרכזית ומושב בישוף עם לפחות שבע כנסיות פעילות, מציגה כאן לראשונה היבט פחות מוכר של חיי היום־יום: דאגה קהילתית מבנית לקשישים. ממצא זה מאיר באור חדש את חיי החברה בארץ ישראל הביזנטית ומדגים כי לצד מבני דת מפוארים, קמו גם מוסדות חברתיים יומיומיים שהיו חלק בלתי נפרד מהמרקם העירוני.
