ארתור כהן מפיק הסרטים היהודי־שווייצרי, הלך אתמול לעולמו והוא בן 98. הלווייתו תיערך בירושלים הערב (ש') בשעה 21:00.
התחלה בבזל
כהן נולד ב־4 בפברואר 1927 בבזל. אביו, מרדכי מרכוס כהן, היה עורך דין ונוטריון ומומחה למשפט בין־לאומי ולמשפט עברי. הוא נמנה עם מקורביו ועוזריו של הראי"ה קוק. במהלך השואה פעל משווייץ להצלת יהודים באמצעות הנפקת סרטיפיקטים ודרכונים זרים. בשנת 1948 עלה לישראל לאחר שמשרד המשפטים הזמין אותו לשמש כיועץ.
אמו של ארתור כהן, רוזה (לבית גלבסקי), הייתה משוררת. היא כתבה מילים למופע הקברט "קורנישון" ותרגמה שירים רבים מעברית לגרמנית. סבו, הרב אשר מיכאל (ארתור) כהן – שעל שמו נקרא – כיהן בשנים 1885–1926 כרב הראשי הראשון של יהודי בזל. הסב התיידד עם בנימין זאב הרצל, הזמין אותו לקיים בעיר את הקונגרס הציוני הראשון ואף אירח אותו בבית הכנסת.
כהן הותיר אחריו אישה, נעמי לבית שפירא, בתו של משה חיים שפירא – מחותמי מגילת העצמאות שכיהן כשר בממשלות ישראל, ושלושה ילדים. שני בניו שירתו בצה"ל. כהן היה יהודי ציוני שומר מצוות וחילק את זמנו בין בזל, לוס אנג'לס וירושלים. לאורך השנים קיבל הוקרה "על עשורים של הישגים בהפקות קולנוע, הזדהותו עם העם היהודי ותשוקתו לקידום חברה צודקת השואבת השראה מערכים נעלים".
מפיק מעורב במיוחד
ארתור התחנך בעיר והחל בלימודי משפט בין־לאומי. בהמשך עבר לעיתונות, לתסריטאות ולבסוף להפקת סרטים – תחום שבו בנה את שמו במשך עשרות שנים.
כהן התחיל את דרכו המקצועית כעיתונאי. הוא עבד בתחנת הרדיו השווייצרית Echo der Zeit ("הד הזמן"), ובהמשך שימש ככתב העיתון הישראלי "הארץ" בשווייץ. המעבר שלו לעולם הקולנוע הגיע דרך כתיבת תסריטים. בתחילת שנות ה־60 נכנס להפקה, ומאז ועד מותו הפיק קרוב ל־30 סרטים.
גורמים שעבדו עמו תיארו אותו כ"מפיק מעורב במיוחד". כהן ליווה את הסרטים משלב הרעיון והכתיבה ועד העריכה. הוא הקפיד על פיתוח תסריטים ממושך לפני היציאה לצילומים, והשקיע זמן רב בעבודה מוקדמת על הפרויקט.
שישה אוסקרים, שלושה ספרים
ארתור כהן נחשב לאחד ממפיקי הקולנוע המצליחים בעולם האוסקרים. שישה מהסרטים שהפיק זכו בפרס האוסקר: שלושה בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר ושלושה בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר.
בין הסרטים המזוהים איתו בולט "הגן של פינצי קונטיני" (1970), בבימוי ויטוריו דה סיקה, המבוסס על ספרו של ג’ורג’ו באסאני. הסרט עוקב אחר גורלה של משפחה יהודית חילונית בתקופת השואה באיטליה. עוד בולט "יום אחד בספטמבר" (1999), סרט תיעודי בבימוי קווין מקדונלד על רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב־1972. ברשימת הכותרים הבולטים נמצא גם "כשהנערים שרים" (2004) של הבמאי כריסטוף בארטייה.
כהן כתב גם שלושה ספרים. Der Staat Israel – heute ("מדינת ישראל – היום"), Frey, Basel, 1950. Unruheherd Mittlerer Osten ("קן הצרעות המזרח התיכון"), Athena-Verlag, Basel, 1953. Israel: wie es lebt und lacht. ("ישראל – כפי שהיא חיה וצוחקת"), Maor Verlag, Jerusalem, 1963.
הערכה והוקרה
- דוקטור לשם כבוד על מפעל חיים: אוניברסיטת בוסטון (1988), ישיבה יוניברסיטי ניו יורק (2002), אוניברסיטת בזל (2006), אוניברסיטת בר־אילן (2021).
- שדרת הכוכבים בהוליווד (1992): המפיק הלא־אמריקאי הראשון שהונצח בשדרה.
- Commandeur des Arts et des Lettres מטעם ממשלת צרפת (1995).
- Humanitarian Award של איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאיים (National Board of Review) על קידום רפורמות חברתיות ורווחה אנושית בסרטיו (2001).
- פרס שומר ציון מטעם מרכז אינגבורג רנרט ללימודי ירושלים, אוניברסיטת בר־אילן (2004).
- אות השנה של אונסק"ו (2005).
- פרסי מפעל חיים: הפסטיבלים הבינלאומיים לקולנוע בשיקגו (1992), ירושלים (1995), שאנגחאי (1999), חיפה (2016).
- פרס מפעל חיים מטעם קרן Cinema for Peace בברלין (11 בפברואר 2019).
- רטרוספקטיבות מסרטיו התקיימו בלוס אנג'לס, ניו יורק, וושינגטון, בזל, קהיר, הונג קונג, שאנגחאי, מנילה ובישראל.
- בכיכר ה״מינסטר״ בבזל נערכו מדי קיץ מופעים שנתיים עם סרטיו.
ההספד של הנשיא הרצוג
נשיא המדינה יצחק הרצוג, ספד הערב לארתור ז"ל: "חייו השתרעו על פני כמעט מאה שנה וכללו מסע מרשים; מלידתו בבאזל, דרך הוליווד, ועד לירושלים – שהייתה יקרה לליבו, ובה יובא למנוחות מאוחר יותר הערב".
"דרך אמנותו, מחויבותו העמוקה להיסטוריה ולערכים יהודיים, וחתירתו הבלתי מתפשרת לאמת ולאנושיות, נגע ארתור כהן בלבבות רבים ברחבי העולם. תיאורו המטלטל והבלתי מתפשר בסרט התיעודי ״יום אחד בספטמבר״ על רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972, מהווה עדות מוסרית והיסטורית".
