"אני לא חושב שישנו צורך אמיתי לנתח את המרד במונחים צבאיים. זו הייתה מלחמה של פחות מאלף אנשים כנגד צבא אדיר ולאף אחד לא היה ספק מה תהיה התוצאה. המרד אינו מקרה שיש ללמדו בבתי ספר צבאיים. …אם ישנו בית ספר שבו לומדים את הרוח האנושית, שם המרד צריך להיות מקצוע מרכזי. מה שחשוב ללמוד הוא הכוח שהפגינו הנערים היהודיים, אחרי שנים של עוני, מחסור והשפלה – הכוח לעמוד כנגד משמידיהם, ולבחור בעצמם איך ימותו, והבחירה הייתה: טרבלינקה או מרד".
כך השיב יצחק צוקרמן, ממייסדי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בימי מרד גטו ורשה וממנהיגיו, בשנת 1968 לשאלה איזה לקח צבאי אפשר ללמוד מהמרד, 25 שנים לאחר קיומו.
יסוד תפיסת הזיכרון של האסונות הלאומיים
ימי בין המצרים, שלושת השבועות בין צום י"ז בתמוז לצום תשעה באב, הם ימי צער לאומי. הם מציינים את חורבן בתי המקדש ומלווים במנהגי אבלות שמחמירים ככל שמתקרבים לתשעה באב.
כמו מרד גטו ורשה (1943), שהוא מרד מורכב מבחינה היסטורית – כך גם מרד בר כוכבא (132–135). בשני המקרים ובמקרים נוספים בהיסטוריה שלנו, עמדה רוח ההתקוממות היהודית מול כוחות חזקים בצורה מוחלטת.
המרד היהודי נגד רומא נועד למנוע ניתוק בין עם ישראל לארצו. הוא נכשל צבאית, אך הדגיש את הנכונות היהודית להיאבק על זיקתה לארץ. רעיון זה מלווה אותנו גם היום, ערב תשעה באב ה'תשפ"ה 2025, אחרי כמעט 22 חודשי לחימה מול האויב העזתי. ההתמקדות בכאב אז ובכאב היום, וחיפוש אחר חטאים – לא מסכמים את חוויית האבל על אסון היסטורי או עכשווי.
בכרך החדש בסדרת "שירה חדשה", "תשעה באב ואסונות לאומיים" (209 עמודים), מציגים הרב ד"ר יוחאי מקבילי ואביע"ד סנדרס את תשתית תפיסת הזיכרון הלאומי. שיאה ביום חורבן הריבונות היהודית – תשעה באב. בספר מוצגים בבהירות, רבים מהאסונות הלאומיים שפקדו אותנו במאות השנים האחרונות. פרקי הספר עוסקים גם בתעניות היסודיות, ואגדות החורבן והקינות.
הכלל הוא שלצד האבל והצער מהחורבן הפיזי והרוחני, ישנה גם השראה ופעולה לצמיחה. הספר כולל קטעים מכתבי הרמב"ם, לצד הגותם של הרב קוק, מקס נורדאו וברל כצנלסון.
מהות הזיכרון היהודי
אנו ערים לסכנות שבשמירה על הזהות, אך לא מוותרים עליה ולא על החירות. ללא אלה, חיינו כאן היו ריקים ממשמעות. תבוסת מרד גטו ורשה הייתה צפויה, אך המסר של התקוממות והתנגדות לרשע – ממשיך להדהד גם היום. מסר שהפך לסמל מרכזי של המורדים היהודים בשואה, בדומה לסיפורי מצדה, החשמונאים ומרד בר כוכבא: אנחנו שואפים לקום ולצמוח ולא רק לצער.
מהות הזיכרון היהודי היא לא רק היסטורית, אלא עיצוב מחודש של הזיכרון כחוויה חיה בהווה, שתשפיע גם על העתיד.
געגוע למה שיהיה
עוד מילה על סדרת "שירה חדשה": הסדרה מציגה את תפיסתו היסודית של הרמב"ם על מעגל החיים והשנה. היא חושפת את עומק התבונה והחוויה הרוחנית הטמונים ברעיונותיו ובמעשיו משני החיים. הרמב"ם מוערך ומוכר, אך תפיסת עולמו אינה מוכרת דיה בציבור. תפיסתו של הרמב"ם פועלת בשני תחומים, שיש ביניהם מתח ואין רגילים לראותם יחד: מצד אחד מחויבות אדוקה לביסוס החיים על בהירות התבונה והחוכמה. מצד שני מחויבות גדולה לחיי תורה.
בפתח הכרך החדש נכתב: "אנו שואפים לגאולה שיש בה השראה מן העבר הטוב, אבל היא אינה מנסה לשחזר את מה שהיה, אלא להתגעגע למה שיהיה, לתקומה גדולה ולשירה חדשה".
