יום אחרי טבח ה-7 באוקטובר, משהו זז אצלו בפנים ומאז החל להניח תפילין בבוקר, להופיע בבית הכנסת בשבת, ללמוד ובעיקר לקרוא בלי הפסקה. לא כהצהרה פומבית או בומבסטית אל כחלחול ומצפן יומיומי. בריאיון שקיים ניב שטנדל מאתר mako עם הזמר דני ניב, הידוע בכינוי הבמה מוקי, מתאר ניב תהליך מפעים של חזרה מודעת לשורשים: גאווה ביהדות, אהבת הארץ וחיבור עמוק לעם, יחד עם רצון לבטא את זה במעשים ברורים.
מהבמה לשטח: 120 הופעות של לב
מתחילת המלחמה הוא כמעט לא בבית. עובר בין בסיסים ויישובים שהיו מפונים, לפעמים מול שלושה לוחמים על משטח עץ, לפעמים מול פלוגה שלימה. לחזק, לנשום ביחד רגעים של תקווה, להזכיר לחיילים שכל המדינה איתם.
“השביעי החזיר אותי הביתה”, הוא מספר. “רוצים למחוק אותי כי אני יהודי? אני אהיה סופר-יהודי. אני עוד יותר גאה בעם שלי, בשורשים שלי ובאדמה שלי”.
עוד באותו הנושא
- מתנדבי "גדולים במדים" זכו היום לקבל את הכומתה הכתומה של פיקוד העורף בתום מסע מפרך
- מצדיעים ללוחמים החרדים: השר לביטחון לאומי ופיקוד מג"ב ביקרו אתמול את לוחמי פלוגת 'אבנט' החרדית הפועלת בעוטף ירושלים
- נוסע מפתיע ברכבת לירושלים: שגריר תאילנד וסגל השגרירות קיימו היום נסיעה מיוחדת מתחנת תל אביב השלום לתחנת יצחק נבון, עברו בין הקרונות ושוחחו עם הנוסעים
- עדות מטלטלת : ברוך (שם בדוי), רופא יהודי-בריטי, שהחליט לעלות לישראל בגלל האנטישמות חשף בראיון לערוץ ITV הבריטי כי רופאים אמרו לו שלא יטפלו בחולים מישראל

"שלום בגובה העיניים": קודם כל בתוך הבית
הלקח שלו מה-7 באוקטובר הוא שמול טרור איסלאמי קיצוני אין מקום לאשליות. אם יבוא שלום, הוא יגיע רק מעמדה של כוח. במקביל, הוא מדגיש שדווקא הלכידות הפנימית היא זאת שתקבע: "בלי פיוס בינינו, אין בסיס לשום דבר כלפי חוץ", הוא אומר.
“היום אני אדם מאמין”, הוא אומר בפשטות. “אני הולך לבית הכנסת, נח בשבת, לומד וקורא. זה לא מהלך קיצוני אלא תהליך חיבור למה שתמיד היה בפנים". לצד זאת, העולם המוזיקלי נשאר חלק ממנו, בלי מחיקות ובלי התנצלות מאוחרת. בעיניו, “תרבות הפי-סי” מייצרת פחד לדבר. הוא מעדיף להישאר נאמן לעצמו, להתבגר בלי למחוק את מי שהיה ולהמשיך ליצור מתוך יושרה.

חיים מתוך בחירה: משמעת, בריאות ופחות המולה
הבחירה ביהדות אינה מנותקת מהחוויה הלאומית של השנה החולפת. לדבריו, דווקא מול האיום הקיומי שנחשף באכזריות, התעצבה בו תחושת זהות חזקה יותר. “המקום הזה הוא שלנו, זה לא מוטל בספק. אנחנו נלחמים עליו ונשמור עליו. האמונה נותנת לי את הכוח לעמוד בזה".
מוקי מתגורר במושב, קרוב לים, ומקפיד על שגרת אימונים ותזונה בריאה. לדבריו, זוהי הדרך שמאפשרת לו לשמור על ראש נקי ועל קשב פנימי. העיקרון פשוט: "לא לרוץ עם העדר, אלא לבחור בכל יום מחדש".

המוזיקה ממשיכה לנוע
תפיסת השלום הישנה שלו פינתה מקום לגישה מפוכחת יותר. "ב-7 באוקטובר התפוצצה האשליה שיכול להיות שלום עם אויב כזה", הוא אומר. “אני מאמין בשלום מתוך כוח, לא מתוך תמימות. והשלום הכי חשוב – זה השלום בינינו, בתוך הבית".
ב-8 באוקטובר הוא חוזר לבארבי עם מופע חדש שכולל עיבודים, הפקה ותאורה שנבנו מחדש, ובמקביל עובד על אלבום סולו שביעי. מוקי מצייר תמונה ישראלית אופיינית מאוד לשנה האחרונה: אמונה שנבנית במעשים וחיבור חברתי-ציבורי דרך מוזיקה, ותודעה לאומית שמבקשת להתחזק ולגלות שהלב חופשי.
"כל מה שאני רוצה זה להיות שם בשביל החיילים", הוא מסכם. "האנשים האלה שמים הכול בצד בשבילנו. הם הדבר הכי מדהים שיש למדינה הזאת להציע. אנחנו חייבים לשמור עליהם ולתמוך בהם. להחזיר את החטופים, לחבק את החיילים – ולהישאר יחד".


