ב־7 באוקטובר חייו של יאיר בן 28 ממרכז הארץ, התהפכו. 330 ימי מילואים, ארבעה סבבים, ושגרה אזרחית שנדחקה הצידה הותירו אותו בתחושת שיתוק. מתוך הקושי נולד "Israelis on Film" – מיזם צילום ייחודי שהפך לתופעה: מצלמות פילם חד־פעמיות שמחולקות לישראלים בנתב״ג לפני טיסות לחו״ל, חוזרות אחרי שבועות או חודשים עם תמונות של רגעים אנושיים ואינטימים שמרכיבים יחד תמונה גדולה יותר של הישראליות בצל המלחמה.
בשיחה חשופה עם "רגע NEWS" הוא מספר כיצד רעיון קטן שעלה באמצע המילואים, הפך בתוך חודשים ספורים לפרויקט רשת אדיר עם אלפי עוקבים באינסטגרם ובטיקטוק.
מצלמת פילם ישנה בחזית
ב־7 באוקטובר הוקפץ יאיר לגבול הצפון, שם לחם תחת גדוד 7490. חודשים ארוכים חלפו עליו בין המוצבים, מלאי דריכות, עייפות ולחץ. סבב אחרי סבב לא הותירו ליאיר מקום לנשימה. באחת ההפוגות הנדירות בתוך השגרה הצבאית, חבר ביחידה שלף מצלמת פילם ישנה והתחיל לצלם. "זה סקרן אותי, אז ניסיתי גם", מספר יאיר. זו הייתה הפעם הראשונה מזה חודשים שיאיר הרגיש שהוא מחזיק משהו בידיים, שלא קשור למלחמה.
כך הכל התחיל
אחרי אחד הסבבים, כששב הביתה מהחזית, יאיר מצא את עצמו מול תחושת ריקנות. חודשים ארוכים של אחריות ולחימה יומיומית התחלפו בשקט מדאיג. "בין סבב לסבב יש אופוריה מוזרה", הוא מתאר, "אתה חוזר הביתה אבל לא מצליח באמת לחזור לחיים. קשה ללמוד, קשה לעבוד, קשה אפילו לקום בבוקר". השגרה האזרחית, שפעם הייתה טבעית, הרגישה פתאום זרה ומנותקת. מתוך התחושה הזו, הצורך במשהו שימלא את החלל, הוא החליט לקחת את הניצוץ מהחזית ולתת לו צורה חדשה.
ישראלים אוהבים לצלם
יאיר הזמין באמזון ארבע מצלמות פילם חד־פעמיות, ארז אותן בתיק ונסע לנתב״ג בלי תכנית ברורה. "לא ידעתי מה אני עושה, פשוט תפסתי מטיילים ראשונים ונתתי להם מצלמה", הוא נזכר. בלי תסריט, בלי ניסיון טכני – רק סקרנות לראות מה ייצא. "נזכרתי בעמודים שראיתי בחו"ל – ביפן, בארה"ב ובאירופה – שבהם מטיילים קיבלו מצלמות חד־פעמיות ותיעדו את המסע שלהם. אמרתי לעצמי: ישראלים אוהבים לצלם, למה שלא ננסה גם?".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
זה היה הצעד הראשון של "Israelis on Film". הפרויקט שהתחיל באלתור מוחלט בשדה התעופה, הפך במהרה לעמוד שמושך אליו אלפי עוקבים באינסטגרם ובטיקטוק.
מזוודה או תרמיל?
בנתב״ג יאיר מסתובב באולם הנוסעים ומחפש במבט מי יכול להתאים. "הרבה יותר כיף לתת למישהו עם תרמיל מאשר עם מזוודה", הוא מסביר, "כי ככה אני יודע שהם נוסעים להרפתקה ארוכה ומיוחדת". לפעמים זו קבוצות בנות אחרי צבא בדרך לטרק, לפעמים משפחה שיוצאת לחופשה, או זוג שנראה שיש מאחוריו סיפור. ברגע שהם מסכימים, הוא מוסר את המצלמה, נותן הדרכה קצרה של שתי דקות בדרך לצ׳ק־אין ושולח אותם לדרכם. עם המצלמה הם מקבלים ממנו פרטים ליצירת קשר כדי שיוכלו להחזיר את המצלמה בסוף הטיול בדואר.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
מאז שפתח במיזם חילק יאיר עשרות מצלמות, וכל אחת מהן חזרה (או לא חזרה) עם סיפור משלה. חלק מהמצלמות לא חוזרות והנוסעים לא יוצרים עם יאיר קשר מחודש. אחרות חוזרות ומגלות עולם שלם של סיפורים. בכל פעם שמעטפה מגיעה, יאיר פותח אותה בלי לדעת מה יפגוש בפנים. לפעמים הוא מגלה פריימים חשוכים או שגויים, ולעיתים סדרה של רגעים אנושיים נדירים שאי־אפשר היה לביים.
הסיפור במרכז
יאיר מפתח את הפילם ושולח למטיילים את כל התמונות, לעמוד עצמו הוא מעלה רק חלק. "בערך חצי מהמצלמות בסוף מתפרסמות", הוא מסביר, "כי לא תמיד התמונות יוצאות טובות, ובסוף לא כולם צלמים". הבחירה מה לעלות מתבססת על רגש וסיפור ולא רק על איכות טכנית. כך נוצר עמוד שמציג דווקא רגעים גולמיים ולא מלוטשים, כאלה שהאינסטגרם הרגיל כמעט ואינו מכיל.
הפנים הישראליות
למרות שהעמוד זוכה לחשיפה בינלאומית, עיקר העוקבים בו הם ישראלים צעירים בגילאי 18-30. "הדף כתוב בעברית ומכוון לישראלים, אז רוב הקהל מהארץ", מסביר יאיר. מדי פעם הוא מקבל גם תגובות מחו״ל: חלקן מפרגנות וסקרניות, ואחרות ביקורתיות. "הרבה אנשים בחו״ל לא מבינים איך ישראלים יכולים לטייל בזמן מלחמה", אומר יאיר. "קיבלתי לא מעט הודעות קשות מפלסטינים". אבל מבחינתו, זה רק מחזק את חשיבות המיזם: להציג לעולם צדדים אנושיים ואינטימיים של ישראלים שחיים במציאות מורכבת אבל גם מחפשים רגעים של חופש.
אותנטיות לפני הכל
כששואלים את יאיר מה הלאה, הוא מודה שאין לו תשובה ברורה. "Israelis on Film" עדיין מרגיש עבורו יותר תחביב מאשר עבודה. כבר היום הוא מקבל הצעות לשיתופי פעולה מסחריים אבל הוא מתעקש לשמור על הקו האותנטי של העמוד. "אני לא רוצה שזה יהפוך לפרסומת", הוא מסביר, "המטרה היא שהתמונות יישארו אמיתיות אם יהיה משהו בעתיד שבאמת יתאים לערכים של העמוד אז אלך על זה".
בסופו של דבר, יאיר רואה בפרויקט שלו לא רק יוזמה יצירתית אלא גם הזמנה פשוטה: להרים את הראש מהמסך, לצלם פחות בטלפון ולהיות יותר ברגע. "אם אתם רואים אותי בשדה", הוא מחייך, "קחו מצלמה. תזרמו. אולי תופתעו בעצמכם". בין מילואים לחיים האזרחיים, בין הרשתות החברתיות לצילום האנלוגי, "Israelis on Film" הפך בשבילו לגשר קטן – שמחבר בין ישראלים לעצמם, בינם לבין אחרים, ובינם לבין העולם.
יופי. כל הכבוד על הרעיון.