האקדמיה ללשון העברית פרסמה היום (ג') הבהרה מפתיעה לכבוד חג החנוכה. לפי האקדמיה ללשון הלביבה המקורית לא נעשתה מתפוח אדמה מטוגן ומלוח, אלא הייתה בכלל מאכל מתוק.
"המילה 'לביבה' מופיעה כבר במקרא, בסיפור אמנון ותמר", נמסר, "ושם היא מתארת מאכל שעשוי מבצק. לפי תרגומי המקרא לערבית, מדובר בבצק שמטוגן בשמן ובדבש".
נגה היקרה, אולי תופתעי לדעת, אך הלביבה המקורית הייתה מתוקה ולא מלוחה!
👩🏻🍳 המילה לביבה מופיעה כבר במקרא, בסיפור הנורא על אמנון ותמר, ושם מדובר במאכל העשוי מבצק. בתרגומי המקרא לערבית מתוארת הלביבה הזאת כמאכל עשוי בצק המטוגן בשמן ובדבש.
👩🏻🍳 בכמה שירי ילדים הלביבה מתוקה ואחד מֵרכיביה… pic.twitter.com/m2CLuziTBZ
— האקדמיה ללשון העברית (@HebAcademy) December 16, 2025
גם בשירי הילדים – הלביבה מתוקה
באקדמיה מציינים כי גם בספרות הילדים הלביבה מופיעה לא פעם כמאכל מתוק. כך למשל בשיר "לביבות נעשה" מאת לוין קיפניס, שבו מוזכרת תוספת סוכר, ובשיר "מעשה בלביבות" מאת חיה פרנקל ותלמה אליגון רוז, שבו הסוכר הוא רכיב מרכזי בהכנה.
אז איך הפכה הלביבה למלוחה?
רק בשלב מאוחר יותר התקבעה המילה "לביבה" כשם עברי למאכל היידישאי "לאטקעס", לביבות מטוגנות מבלילה שעשויה בעיקר מתפוחי אדמה וביצים. כך, עם השנים, השתנה טעמה של הלביבה מהמתוק המקראי אל המלוח המוכר כיום משולחן החנוכה.
אצל הספרדים זה נשאר כמו שהיה ונקרא ספינג'
עשוי מבצק מטוגן בשמן ונטבל בדבש