"עוד אני פוסע – סיפור חיי": כך נקרא המופע שהעלה יהורם גאון ברחבי הארץ במהלך החודש האחרון, וימשיך להעלותו בחודשים הבאים, בינתיים עד פברואר.
על ההפקה אמון המפיק הישראלי-בינלאומי לואי להב, ועל הבמה מעל עשרים איש – חטיבת כלי מיתר וכלי נשיפה, נגנים נוספים וזמרי ליווי, מופע מתוזמר ומעובד היטב. ובמוקד הערב – זמר ענק שמצליח גם לאחר שישים שנות קריירה, למלא אולמות ולרגש קהלים רחבים.
הקהל שבא להופעה בבריכת הסולטן בירושלים ביום חמישי לפני שבוע וחצי נראה מגוון מבחינה חברתית (ואפילו מבחינה גילאית), מעין תמהיל הדומה לתמהיל הישראלי עצמו. גאון, כמעט בן 85, מפגין יכולות ווקאליות ופרפורמיות גבוהות מאוד. את "בלדה לחובש" ו"הנני כאן" הוא מבצע באותה עוצמה בה ביצע אותם לפני חמישים שנה. את "שלום לך ארץ נהדרת" כשמאחוריו מוקרן דגל ישראל, וכן את "עוד לא אהבתי די" מבצע גאון בנמרצות צעירה ובחן, מקפץ ורוקד על הבמה, והקהל מתלהב יחד איתו.
המופע, כשמו כן הוא, מנסה להעביר את סיפור חייו של יהורם גאון באמצעות שירים, סיפורים וקטעי וידאו המציגים את סיפור חייו, מילדותו בשכונת בית הכרם בירושלים, דמויותיהן המשפיעות של הוריו, דרך קריירת הקולנוע, התיאטרון והמוזיקה שלו, תוך דגש על מורשתו – העיר ירושלים, העדה הספרדית ושירים בשפת הלאדינו, איתם הוא מזוהה מאוד. הנוכחות הבימתית של גאון מרשימה, והקהל מוצא את עצמו מתרגש וצוחק מהסיפורים, ולא פחות מכך מן המספר.
מן המתח הזה, של תרבות ופנאי בימים שהאומה כולה כואבת עם המלחמה והחטופים, המופע לא יכול ולא רוצה להתעלם. מלבד ההתייחסות המפורשת של יהורם גאון לסוגיית החטופים ולתפילה לשובם הביתה, גם השירים "לא נפסיק לשיר" ו"לא תנצחו אותי" מקבלים משמעות חדשה. גם למעגל השנה יש חלק במופע, והוא נפתח בשירי סליחות, שאמנם מושרים תמיד בתקופה זו של חודש אלול וחגי תשרי הקרבים, אלא שהשנה גם הם נשמעים אחרת לגמרי.
הקהל רוקד ב"שלום לך ארץ נהדרת" ומוזיל דמעה ב"ארץ צבי". לקראת סיום המופע הקהל מבין שכמה מן השירים הגדולים נעדרו ממנו ותוהה על כך, ואז מפתיע גאון ומבצע אותם במחרוזת שגורמת לקהל לקום מהכיסאות ולרקוד.
שעתיים וחצי אינן מספיקות להציג עשרות שנות קריירה מוצלחת, והרבה שירים גדולים נותרים בחוץ ("השר משה מונטיפיורי", "מעל פסגת הר הצופים", "קומי צאי אחותי כלה", "סימני דרך", "אל תשטה באהבה"), אולם המופע בהחלט מצליח לספק מבט-על על הקריירה העשירה של גאון. ולמי שמבחין היטב – גם בתפקיד החברתי החשוב אותו הוא ממלא. ואני מתכוון לאותו הדרן עליו כתבתי לעיל. לא יהיה מוגזם לומר כי הרגע בו הקהל קם מכסאותיו ופתח בריקוד, הציג את החברה הישראלית כפי שהיא צריכה להיראות. מיצג המחול הענק כלל אנשים שיומיים אחר כך, במוצאי שבת, עתידים להתחלק בין הפגנות שונות, וכעת הם רוקדים יחד כאחים.
נפתחו עוד כמה הופעות שיעלו במהלך החודשים הקרובים, עד פברואר. אני ממליץ בחום על המופע לכל מי שרוצה לחוות ערב מוזיקלי מרגש, פסטיבל ישראלי שמח, ויהורם גאון אחד ענק.
