זהו סיפור על שיר שיצא לאור בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל. השיר נכתב על ידי אמיר בן גל, מוסיקאי ואיש חינוך, במהלך השבעה על נפילתו של אחיינו, סרן רועי בית יעקב ז"ל, שנהרג בלחימה ברצועת עזה במוצאי יום העצמאות בשנה שעברה.
את השיר כתב אמיר בניסיון לעבד את השכול ולהפוך אותו לנחמה. לא נחמה שמכחישה את האובדן – אלא כזו שתעניק לו מקום בתוך החיים עצמם, מבלי למחוק את נוכחות הנופל מחיי קרוביו.
קול שמחזיר את הרגש
את השיר מבצע בעז שרעבי, מהקולות המזוהים ביותר עם מוזיקת הרגש הישראלית, בייחוד ברגעים של כאב לאומי. הביצוע של שרעבי ממלא את השיר בעוצמה ובחמלה, מחבר את הסיפור האישי לסיפור של עם שלם שמתמודד עם השכול מאז ה-7 באוקטובר – וכמובן שעוד הרבה לפני כן.
חיבור בין שכול, חינוך ומוזיקה
אמיר בן גל, תושב ירושלים, הוא איש חינוך ותיק ומנהל ישיבות תיכוניות. במקביל, הוא שירת כקצין במילואים מעל 250 ימים בלחימה בעזה ובלבנון מאז 7.10. העשייה המוסיקלית עבורו היא חלק מתהליך עמוק של עיבוד המציאות, מתוכה הוא מוציא שירים שמטרתם – לתת תקווה, נחמה וכוח להמשיך.
