במוחם של פעוטות וילדים צעירים יש חלקים הגורמים לתחושות ולרגשות חזקים, אך מוחם עדיין לא מפותח דיו כדי לבטא את הרגשות הללו בצורה נכונה וללא אלימות.
"לילדים צעירים לרוב אין את היכולת לבטא ברוגע את רגשותיהם כשהם כועסים", אומרים מומחי החינוך לגיל הרך ברשת מעונות היום דובדבן . "זה מורכב מדי עבור המוח שלהם וכרוך בתשומת לב, בהשתלטות על דחף חזק ובהמרת רגשות למילים."
אז מה בכל זאת עושים?
תיאום ציפיות
הורים צריכים לסייע לילד לפתח מיומנויות חשובות באופן שתואם את הכישורים שכבר יש להם, ואת המוכנות שלהם להתקדם. לדוגמה: להמיר מעשי כעס הרסניים להבעות פנים ולמילים המבטאים כעס בצורה בטוחה.
מכיוון שסביר להניח שזו משימה לא פשוטה עבור ילד בן 3, מומלץ להתמקד בשתי מטרות:
- ויסות פיזי של רגש חזק – מיומנות זו תעזור להפחית את עוצמת הכעס, ותעניק לפעוט כלים לוויסות רגשי שיימשכו כל החיים.
- לחוש בנוח עם הכעס – מבוגרים ומטפלים אחרים יהיו המורים הרגשיים הטובים ביותר בהקשר זה.
ויסות משותף הוא המפתח
ויסות עצמי הוא למעשה אחת האסטרטגיות החזקות ביותר לבריאות רגשית: ללמוד להרגיע את גופנו בעת מצוקה. ויסות יחד עם ילדכם, הנקרא ויסות משותף, עוזר לו להרגיש איך מערכת העצבים שלו עוברת מערנות גבוהה לרגועה. ערנות גבוהה, המתרחשת כאשר אנו חשים רגשות עזים כמו פחד וכעס, יכולה לכלול פעימות לב, חום גוף, שרירים מתוחים ונשימה מהירה.
כשפעוטות כועסים הם צריכים שנווסת אותם, מה שאומר שגם אנחנו צריכים להיות מווסתים (רגועים). כשאנחנו נשארים רגועים ומציעים נוחות פיזית כמו חיבוק, הושבה על הברכיים או החזקת ידיים, מערכות העצבים הרגועות שלנו עוזרות לגופם הקטן לווסת טוב יותר את הרגשות הגדולים האלה.
איך מקבלים את הכעס
המתנה הגדולה הבאה שאתם יכולים להציע כהורים היא להראות שכעס הוא רגש מקובל. ניתן להשיג זאת על ידי כך שאנו מראים שאנחנו מרגישים בנוח כאשר ילדינו כועסים. משמעות הדבר היא להימנע משתי מלכודות נפוצות: לשכנע אותם להפסיק את כעסם, ולהיות מושפעים ממנו בעצמנו.
כעס של ילדים יכול להיראות די מגוחך על פני השטח, אז קל לומר "זה לא עניין גדול – תירגע!". עם זאת, הכרה במצב בסגנון "אתה כועס כי אתה לא מקבל את מה שאתה רוצה וזה ממש קשה" – מציע אמפתיה שעוזרת הרבה.
יהיו לכם רגעים בהם תרצו שהילדים פשוט יפסיקו להיות עצבניים, אבל לא פחות חשוב הוא להישאר שם יחד איתם עם המצוקה לעתים קרובות ככל האפשר, ופחות להשתיק את הכעס או לברוח ממנו (למשל בפייסבוק).
בדיוק כמו כשהם עצובים ואתם יושבים לידם ומלטפים את גבם בזמן שהם בוכים, אתם יכולים להראות להם שאפשר להרגיש כעס ולהתגבר על זה: "אני רואה שאתה ממש כועס. אני כאן ואתה יכול לשבת לי על הברכיים אם תרצה."
חשוב לציין בפניהם שאנחנו מקבלים את כל הרגשות, אבל לא את כל ההתנהגויות. בזמן שהם כועסים , אנחנו ממשיכים לתמוך בשמירה על בטיחות. "זה בסדר לכעוס, אבל לא לתת לי אגרוף."
ברגע שגופם רגוע, תוכלו להנחות דיאלוג על מה הכעיס אותם, איך זה הרגיש ומה עזר לזה לחלוף. זה עוזר לילדים לתרגל מודעות עצמית, לזהות אסטרטגיות התמודדות ולבנות ביטחון בכך שכעס חולף בסופו של דבר.
עם הזמן, התרגול והמון סבלנות, הילד יתקדם מעבר לשלב החיה הכועסת. קבלת רגש הכעס עצמו בזמן שאתם עובדים על כישורי ביטוי, תכין אותו היטב לבריאות רגשית לטווח ארוך.
מאמר זה אינו מהווה המלצה או תחליף לקבלת ייעוץ מקצועי
