לפנות בוקר יום שישי, ה-13 ביוני 2025, מדינת ישראל יצאה למתקפה צבאית רחבת היקף נגד ראש התמנון האיראני.
ה-13 ביוני לא יכול להיות סתם עוד יום בלוח השנה. התאריך הזה ייזכר כיום היסטורי שמסמל נקודת מפנה בימיה של מדינת ישראל, עם אירועים ששינו את פניה, ואת פני העולם. מעבר לצד המדינתי יש כאן גם עניין אישי עבור בנימין נתניהו.
13 ביוני 2021 ההדחה מהשלטון
כדי להבין את המשמעות המלאה של אותו תאריך, עלינו להסתכל אחורה. בדיוק ארבע שנים קודם לכן, ה-13 ביוני 2021, היה זה היום בו נתניהו הודח מתפקידו אחרי 12 שנים בשלטון.
אותו תאריך, היה יכול להיראות כתחילת ירידה במעמדו הפוליטי. אך לא ניתן היה לדמיין אז, שאותו יום יהפוך גם לנקודת שיא של חזרה עוצמתית.
ההתרחשויות בתאריך הזה עשויות להיראות כצירוף מקרים, אך יש בהן משהו סימבולי, כמעט גורלי. איך יכול להיות שדווקא תאריך זה, שנראה כתחילת סופו של נתניהו, הפך גם לרגע שבו הוא נושא על כתפיו את אחד מהמהלכים הביטחוניים הגדולים ביותר בתולדות ישראל?
סוף עידן נתניהו?
ה-13 ביוני 2021 היה יום ששבר את המיתוס הפוליטי של נתניהו ה"בלתי מנוצח". אחרי 12 שנים רצופות בשלטון, יום אחד התפנה מקומו. בפועל, התקשורת וחלקים לא מבוטלים בציבור ראו בזה בזמן אמת את "סוף עידן נתניהו".
אני זוכר את הרגע הזה, כבן 29 אז. מהיותי בן 6, נתניהו היה חלק מהנוף הפוליטי. הטייטל "ראש ממשלה" התלווה כמעט תמיד לשמו הפרטי.
נתניהו מעולם לא היה אדם שמוותר בקלות, יעידו על זה גדולי יריביו הפוליטיים. ובזמן שהציבור והתקשורת הרבו לדון בשאלה אם זהו סופו הפוליטי, הוא עצמו התכונן לשלב הבא.
מהר מאוד היה ברור כי ההדחה לא שברה אותו להפך, היא רק חיזקה את נחישותו. הוא לא הסתפק בכישלון פוליטי, אלא לקח את הזמן לבנות את דרכו מחדש, להבין את משמעות השינוי ולתכנן את המהלכים שיביאו אותו שוב למרכז הבמה.
דרך ארוכה
בזמן שההדחה ב-2021 עדיין הייתה טרייה, בנט, שהחליף את נתניהו בתפקיד ראש הממשלה, לא חמל עליו. במשך תקופה ארוכה, הוא לא הסתיר את מורת רוחו כלפי המדיניות של נתניהו, במיוחד בנוגע לאיראן.
בנט טען לא פעם כי לא ראה אדם שדיבר כל כך הרבה על האיום האיראני, אך למעשה עשה כל כך מעט כדי להתמודד איתו. המילים הללו נשמעו שוב ושוב בפומבי, והפכו להתנגחות פוליטית בין השניים.
אך בעוד שבנט ראה את נתניהו כאדם שעסק בעיקר בהצהרות פומפוזיות. נתניהו מצידו, כך נדמה, ידע שמה שנראה ככישלון פוליטי עשוי להפוך למנוע להצלחה גדולה יותר. אחרי הכל, ההתמודדות האמיתית עם איראן לא מסתכמת רק בהצהרות והבטחות. היא דורשת תעוזה, חישוב מדויק של כל צעד, וגם נכונות ללקיחת סיכון גדול כשמדובר באיום קיומי.
בנט, שצבר ניסיון בשדה הקרב, לא הבין את הדינמיקה הזו. לעומתו, נתניהו נדמה כי, היה מאמין שגם כשההצהרות לא תמיד היו מלוות במעשים מידיים, הדרך ארוכה ודרוש זמן כדי להשיג את המטרה.
סגירת מעגל
הסיפור הזה, שבו בנט הרבה לזלזל במעשיו של נתניהו, רק הוסיף למאבק האישי ביניהם. אך הוא גם הדגיש את השוני בתפיסות הפוליטיות והאסטרטגיות שהובילו כל אחד מהם לעבר המהלכים השונים שהם עשו כלפי איראן. והאירוניה שבדבר? אף על פי שבנט טען כי נתניהו לא עשה מספיק, דווקא המתקפה שיצא נתניהו להוביל, הצעד הביטחוני הגדול ביותר, נערכה בדיוק בתאריך שבו בנט עצמו הדיח אותו מהשלטון – ה-13 ביוני. תזמון כל כך מדויק.
תזמון זה הפך את הביקורת ליותר מעוד זיכרון פוליטי. אלא לאירוניה של ההיסטוריה, שבה דווקא נתניהו היה זה שהוביל את המהלך ההיסטורי החשוב ביותר בהתמודדות עם האיום האיראני.
המתקפה על איראן היא הרבה מעבר למהלך צבאי מתוחכם. מדובר בתוצאה של תהליך ארוך שבו נתניהו לא רק הכין את המדינה לאיום האיראני, אלא גם יצר בסיס יציב שעליו ישראל יכלה לבנות את ההתמודדות הזו.
מעבר לכך, מבחינה אישית ופוליטית, מדובר בנקודת מפנה משמעותית לנתניהו עצמו, שמעניקה לו הכרה מחודשת בציבור לעוצמתו כראש ממשלה. הכרה שנשחקה עד דק בטבח 7 באוקטובר.
בין שבר לתקומה
סגירת המעגל הזו מסמלת את הדרך שבה כל משבר יכול להפוך להזדמנות לצמיחה מחודשת. גם עבור אדם פרטי, וגם עבור מדינה שלמה. ב-2021, כשנתניהו הודח, נדמה היה כי סופו הפוליטי נחתם. אך הוא לא התרסק; להיפך, הוא השתמש בשבר הזה ככוח מניע.
עם כלביא יקום
ואולי אפשר לומר שזה לא רק סיפורו של אדם אחד. זה גם סיפורו של עם ישראל, שמצליח בכל פעם מחדש לקום, להתחזק ולפרוח, גם אחרי התקופות הקשות ביותר. אחרי כל שבר, יש מקום לתקומה.
נקווה שאחרי שנגמור עם אירן ( כרגיל לא נגמור) שקוצב הלב של ביבי יפסיק לפעול ואנחנו נישאר כאן לתקן את המדינה שהרס
תגובה לא ראויה גם אם אינך מאוהביו