בשנות השישים נחשף המודיעין האמריקאי לקיומו של מטוס קרב סובייטי מסתורי, שזכה לשם מיג-25 "פוקסבט". המטוס התקבל במערב בחרדה: הוא היה גדול, בעל חתימת מכ"ם נמוכה יחסית. כנפיים דמויות להב, וזנב עצום עם מייצבים אנכיים ענקיים. תמונות לוויין ראשונות עוררו חשש עמוק בקרב מהנדסי חיל האוויר האמריקאי: האם מדובר במטוס שאין לו מתחרים במערב?
עד לאותה תקופה, מטוס הקרב הראשי של ארצות הברית היה הפאנטום F-4. זה היה מטוס רב-תכליתי, אך לא מתאים להתמודד מול המיג-25. הוא היה מהיר וכלל חימוש מתקדם, אך יכולת התמרון שלו הייתה מוגבלת, ומכיוון שנועד גם לתקיפה, לא היה מותאם לקרבות אוויר.
הופעתו הפומבית של המיג במטס בדומודדובו ב־1967, עוררו פאניקה בארצות הברית, כאמור. היעדר מידע אמין, בשילוב פרופגנדה מצד ברית המועצות על המטוס, הובילו את הפנטגון להנחה שמדובר ביריב שלמערב אין יכולת להתמודד מולו. ראשי הפנטגון הציתו את אחד ממכרזי הפיתוח הדרמטים בתולדות חיל האוויר האמריקאי: מכרז FX, שממנו יוולד מטוס ה־F-15 "איגל". מטוס עליונות אווירית שנועד להביס את הפוקסבט.
מרוץ החימוש: כך נולד ה־F-15
חיל האוויר האמריקני רצה משהו חדש: מטוס קל יותר, חד יותר, שנבנה מראש לא לשאת פצצות אלא לנצח בקרב. כך נולדו הדרישות למטוס ה־FX: לוחם אוויר־אוויר טהור.
שלוש חברות ניגשו למכרז: פיירצ'יילד ריפבליק, נורת' אמריקן רוקוול, ומקדונל דאגלס. חיל האוויר האמריקני בחן את ההצעות במשך חודשים ארוכים, עד שב־23 בדצמבר 1969 הודיע רשמית: המקדונל דאגלס ניצחה. היא תבנה את מטוס הקרב הבא של אמריקה.
התכנון שהציעה דמה מבחוץ ל־F-14 אך בניגוד אליו, הכנפיים של האיגל היו קבועות, לא נעות. החופה שלו הייתה גבוהה, ושדה הראייה של הטייס היה מצוין. אמנם הוא לא היה קל משמעותית מה־F-4 פנטום שאותו נועד להחליף, אבל מהותית הוא היה מטוס מסוג אחר לגמרי.
ה־F-15 צויד בתותח M61 וולקן, ובמערכת נשק שאיפשרה לטייס בודד לנהל קרבות אוויר. יכולת התמרון נשענה על יחס דחף־למשקל חיובי (גדול מ־1), עומס הכנף היה נמוך, וגוף המטוס תוכנן בעצמו לייצר "עילוי". זה יכול להשמע כמו ג'יבר'יש, אז אם נסכם למילים פשוטות יותר הF-15 היה מטוס קרב שלא רק הסתמך על המנועים שלו, אלא הפך כל חלק בגופו לחלק מהכוח שלו. מטוס שאמור לא רק להתמודד עם הפוקסבט, אלא למחוץ כל יריב שיבוא מולו.
צפו בF15:
רק שאז התגלתה האמת: האמריקאים רדפו אחר רוח
ב־1976 נחשפה האמת: טייס סובייטי בשם ויקטור בלנקו ערק ליפן עם מיג-25, מה שנתן לאמריקאים הזדמנות נדירה לבדוק את המטוס מבפנים.
צפו במיג 25:
הבדיקה חשפה מערכות אוויוניקה פרימיטיביות יחסית, עם אלקטרוניקה מיושנת. מערכת המכ"ם הייתה מיושנת ויכולת היירוט שלו לא היתה מיועדת לקרב אווירי בטווחים ארוכים. המבנה שלו התבסס על פלדה במקום טיטניום.
הוא אמנם היה מטוס מרשים במהירותו, אך רחוק מלהיות מפלצת תמרון. העריקה של בלנקו סימנה את סוף המיתוס, אך גם את הולדתו של האיגל. מטוס שנבנה כדי לנצח אויב שלא היה קיים באמת.
האמריקאים נשארו עם המטוס הטוב ביותר בעולם
האמריקאים מצאו את עצמם עם המטוס הקרב הטוב ביותר בעולם : ה־F-15.
ה־F-15 שירת ומשרת בחיל האוויר האמריקאי מאז 1974, והפך למטוס הקרב המרכזי במערך העליונות האווירית. במהלך מלחמת המפרץ, מטוסי ה־F-15C הפילו 34 מטוסים עיראקיים, רובם באמצעות טילים. ה־F-15E, הגרסה לתקיפת מטרות של הF-15, שימש לתקיפת מטרות קרקעיות, כולל סוללות טילים ומטוסים על הקרקע.
לאחר פיגועי 11 בספטמבר, השתתפו מטוסי ה־F-15E במלחמת אפגניסטן, כשהם תוקפים מטרות של אל-קאעידה והטליבאן. במלחמת עיראק, הם היו מעורבים בהשמדת 65 מטוסי מיג, במקביל לפגיעות במתקני הגנה אווירית, ותקיפות באזורים מוגנים, כולל מתקני פיקוד בבגדד.
