לא מה שציפו: ישראל השתלטה – ולא רק על הספינה

לפני הכל ראוי שהמובן מאליו ייאמר: זה לא היה מסע הומניטרי. זו הייתה פרובוקציה מתוזמנת היטב. ניסיון להפוך את ישראל למדינה שמדכאת "פעילים תמימים" בלב ים. על סיפון ה"מדלין" לא עמדו שליחים של שלום או אנשי זכויות אדם, אלא פעילים אנטי־ישראליים מובהקים, חלקם כאלה שבעבר הביעו תמיכה בארגוני טרור או הפיצו תכנים אנטישמיים ברשת.

המצלמות חיכו לרגע – אבל הרגע לא הגיע

המטרה שלהם לא הייתה להכניס ציוד לעזה, אלא להוציא תמונות לתקשורת. ואם אפשר תמונות בהן כוחותינו נראים כאגרסיביים, כחסרי רגש, כלוחמים באזרחים אבירי זכויות אדם.
זה היה ההימור התקשורתי של הפעילים הפרו פלסטיניים שהיו על המשט: להפעיל את המצלמות, לגרום לכותרות בתקשורת, ולהאשים את ישראל.

אלא שהפעם, ישראל לא שיחקה לידיהם: במקום דרמה, היה שקט. במקום מהומה, הייתה חוכמה.

שילוב זרועות

הגופים השונים במדינת ישראל פעלו בתיאום אסטרטגי: משרד החוץ ניסח מסרים מדויקים, משרד הביטחון נקט בצעדים תקשורתיים חכמים, ולוחמי שייטת 13 עשו את העבודה בשטח. כל אחד מהם פעל בגזרתו, אך כולם דיברו בקול אחד.
כזכור, משרד החוץ כינה את הספינה "יאכטת הסלפי" – ביטוי ששיקף היטב את אופייה האמיתי של ההצגה. הקרנת סרט הזוועות בפני נוסעי הספינה הייתה מהלך מבריק, שנועד להזכיר מה הוביל למתרחש בעזה, ולהציב מראה אל מול פניהם של מי שבאו "למחות".

מהמרמרה למדלין

אולי השינוי הבולט ביותר ניכר כשמשווים את האירוע האחרון למשט המרמרה מ־2010. אז, ישראל הופתעה מהיקף ההשלכות התודעתיות של פעולה צבאית לגיטימית. אף שלוחמי חיל הים פעלו מתוך הגנה עצמית מול אלימות ממשית, התמונות שהופצו בעולם הוצגו באופן מסולף, והובילו לנזק הסברתי מתמשך.
אבל, נדמה שישראל למדה את הלקח: לא עוד קרב על הנרטיב בדיעבד. הפעולה הנוכחית הוכיחה שבאמצעות תיאום נכון, רגישות תקשורתית ומסר אחיד, אפשר לנהל אירוע ביטחוני רגיש מבלי להיגרר למלכודת תודעתית, ואף להפוך אותו לניצחון הסברתי.

גרטה, יש סדנה בשביל זה

וכמובן, איך אפשר בלי אורחת הכבוד: גרטה טונברג. מי שהתפרסמה בזכות מאבקה לשמירה על כדור הארץ, מצאה לפתע את ייעודה החדש, לשייט לעבר חמאס.

ייתכן שמדובר במעבר מתבקש: אחרי הכול, אין כמו ארגון טרור הידוע בשימוש הציני בילדים, כדי להטיף לעולם מוסר סביבתי. גרטה, שבמשך שנים נזהרה אפילו מלטוס כדי לא לזהם את האטמוספירה, החליטה שהפעם זה בסדר להפליג לתוך אזור לחימה, בשם ההומניטריות כמובן. אולי זה המקום להזכיר את עצתו של הנשיא טראמפ, שהציע לה "ללכת לסדנת ניהול כעסים".

הפעם, נדמה שגם היא, כמו שאר יושבי היאכטה, נאלצו לשוב מההפלגה עם מטען חדש – של כעסים. אחרי כישלון מהדהד ומצלמות שלא מצאו סיפור, אולי באמת הגיע הזמן שתשקול את ההמלצה של טראמפ.

לא נגררים

כך הפכה מלכודת תקשורתית מתוכננת, לכלי הסברה אפקטיבי. במקום להיגרר לזירה שמכתיבים אויבינו, ישראל קבעה את כללי המשחק. מה שתוכנן כהצגה בינלאומית שתביך את ישראל, נבלע בגל תקשורתי עולמי שהתעלם ממנו כמעט לחלוטין.