עומר ואן-גלדר ז"ל, בן 22 ממעלה אדומים, לוחם ומפקד בחטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה ביום חג השבועות. הוא הניח אחריו הורים, אחים, חברה ומשפחה כואבת.
אור גדול
"הוא נולד בח' בניסן, והברית שלו הייתה ביום שבו התחילו לספור את העומר", מספר דודו, ישי דוד תורג'מן בפתח הריאיון עם "רגע NEWS", "ומאז עומר הפך להיות השם, והמהות".
ישי היה בביתו כשקיבל את הטלפון מאחיו. "הבנתי שמשהו קרה. עניתי לו, והוא אמר לי בשתי מילים: עומר נהרג. זה היה מיד אחרי החג. שוק וכאב עצום. כאב גדול של חבל על דאבדין".
"כשרואים את התמונה שלו", מספר הדוד, "מרגישים שהוא חי. צדיקים, במיתתם קרויים חיים – וזה עומר. היה בו אור גדול, ממש אור שנשאר גם עכשיו".
נעים הליכות
עומר שילב תכונות נדירות: הוא היה מחונן שלמד בתכניות למצטיינים, מתנדב, ספורטאי, אדם נעים הליכות, חברותי ובעל לב רחב. "למרות כל העומק וההישגים, מי שהיה לידו הרגיש בנוח. עומר ידע לדבר בגובה העיניים, להעניק תחושת שוויון", אומר ישי. "הוא היה בן אדם שלא שופט, שגורם לך להרגיש טוב כשאתה לידו".
"ברור לי שה' סיבב אותי לפה"
לאחר הגיוס, נזכר ישי, עומר שלח לו הודעה: "אני מודע שאני במקום שאני יכול לתרום בו הרבה ושהקב"ה סיבב אותי לפה. ופה הוא רוצה שאהיה יש משהו קדוש בעצם הלבישה של המדים. יוצא לי לחשוב הרבה על איפה היינו לפני 85 שנה ואיפה אנחנו היום".
הדילמה המוסרית
ישי נזכר בסיפור נוסף: "באמצע הלילה שלח לי הודעה, כי הטרידה אותו שאלה מוסרית. אם לקחת ציוד רפואי מאיחוד הצלה כדי להשתמש בו במסגרת מד"א. הוא הרגיש שזה לא ישר. הוא רצה להיות הכי מדויק וישר, גם כשהוא מציל חיים".
"אני מקווה שעכשיו אפשר לשתף"
במהלך הלוויה הקריאה נעמה בת זוגו, שיר שכתב לה עומר ז"ל ונשמר עד אז במגירה. "הוא כתב שם שהוא לא מפחד מהמוות על עצמו, אלא מפחד על המשפחה שלו. הוא ביקש שהשם ישמור עליהם אם חס וחלילה הוא יהיה חלק ממגש הכסף. לא ידענו על זה לפני כן. זה נחשף רק עכשיו".
הצוואה של עומר ז"ל
בלוויה, סיפר אביו של עומר על בקשה אחת שיש לו: שכל אחד יאמץ משהו ממידותיו של עומר – במיוחד את היכולת לדבר בכבוד, כשחולקים דעות שונות.
"מאז שחזר מהמסע לפולין", מצטט ישי את דברי אביו של עומר ז"ל, "הוא השתמש בכוח המילים שלו כדי להרבות טוב ולא לזרוע פירוד. אז לפחות בשבעה שלו – ננסה. כל אחד, לא משנה מאיזה צד, שיתאמץ לנהל את המחלוקות בכבוד".
כאיש אחד בלב אחד
"הוא נפל עם עוד שניים, יחד באותו האירוע: סמ"ר אופק ברהנה ז"ל מיבנה, וסמ"ר ליאור שטיינברג ז"ל מפתח תקווה", אומר ישי.
"הם נפלו בחג שבועות וקיימו בחייהם ובמותם את המשמעות הכי עמוקה של מה שנאמר על מתן תורה- 'ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד'. זה לא משנה מאיזה מגזר באת. הם חיו, נלחמו וחצערנו גם נפלו ביחד".
יש כאן יותר מהגוף הזה
"המפגש עם המוות מזכיר לאנשים מה באמת חשוב בחיים. דווקא מתוך השבר – האמונה מתחזקת", מדגיש ישי ומשתף בקטע משיר של חנן בן ארי שעומר ז"ל אהב במיוחד: "יש כאן יותר מהגוף הזה, הזמני הזה, הנידף, מתחת לכל העצוב הזה, ולמעלה מן הטבע הנשקף, יש כאן יותר מזה".
שיתפלל עבור עם ישראל
כשנשאל מה היה אומר לעומר ז"ל אילו יכול היה, ישי עונה ללא היסוס: "הייתי מחבק אותו, אומר לו שאני אוהב אותו, ומבקש ממנו שיתפלל – על ההורים, על האחים, על עם ישראל. שיבקש מהקדוש ברוך הוא שייאמר לצרותינו די".
לא להתפלג
לסיום, ישי מבקש להזכיר שלמרות שעומר היה לוחם בחזית – המערכה נוגעת לכולנו. "עומר היה גיבור ולוחם, אבל גם מי שלא נושא נשק נמצא בתוך הקרב, כל אחד ואחת מאיתנו. זו מלחמה על התודעה. ואנחנו צריכים להרים את הראש, לא להתייאש, לא להתפלג. זה גם חלק מהניצחון".
הפוסט המרגש
"עומר היה מלח הארץ"
כאמור, עומר הניח אחריו גם את חברתו לחיים. עם היוודע דבר נפילתו, הפובליציסט, ד"ר רן ברץ, ספד: "כמה כאב. עומר ואן גלדר, הלוחם והמפקד מגבעתי, אחד משלושת הנופלים בעזה, הוא בן הזוג של הבת האהובה שלי. עומר היה מלח הארץ. אישיות נדירה. כל מפגש איתו היה מלא בשפע טוב ושמחה, והביא למשפחה אינסוף אושר ואהבה. התאהבנו בו כולנו מהרגע הראשון. הלב נשבר".
