מרחבת הכותל שהייתה סמטה צרה, דרך שער יפו שנפרץ לכבוד קיסר גרמניה ועד התחנה הראשונה שהפכה מתחנת רכבת עות'מאנית למתחם תרבות – ירושלים מלאה במקומות ששינו את פניהם.
סמטאות הפכו לרחבות, מבנים היסטוריים שוקמו ונפתחו לציבור ואתרי שוליים הפכו למוקדי משיכה שוקקים. לצד שימור העבר, העיר ממשיכה להשתנות, להתחדש ולשלב בין זיכרון להווה חי. המסע בין התמונות של "אז" למציאות של "היום" מגלה איך ירושלים בונה את עצמה מחדש – בלי לשכוח מאיפה היא באה.
רחבת הכותל: מסמטת שלושה מטרים למרחב של 20 אלף מ"ר
ב-10 ביוני 1967, מיד לאחר כיבוש הר הבית, פילסו דחפורי צה"ל את בתי שכונת המוגרבים וסילקו את קיר האבן הצר שהסתיר את הכותל – סמטה ברוחב כ-3.6 מטרים בלבד שבה נדחקו מתפללים במשך עשרות שנים.
תוך ימים נפרשה רחבה זמנית שבשנים שלאחר מכן גדלה לכ-20 אלף מ"ר, המאפשרת קיבולת של כ-60 אלף איש בתפילות חגיגיות – ממדים שאיש לא יכול היה לדמיין כשהכותל צולם סמוך ל-1966, כשחיילי הלגיון הירדני עדיין חנו סמוך לאבניו.
שער יפו: הפרצה של הקייזר והכיכר של המאה ה-21
בשנת 1898 פרץ שלטון העות'מאני פתח חדש בחומה, כדי שקיסר גרמניה וילהלם יוכל להיכנס רכוב בכרכרה לבנה אל העיר. התצלומים מ-1880-1900 מראים שער צר, מוקף תעלת בוץ וחאן גמלים. בשנת 2004 הסירו מהנדסי העירייה את הכביש שחצה את המבצר, יצרו רחבה להולכי רגל וחיברו אותה לממילא – מעבר משער מסחרי מתפורר אל פיאצת אבן שמארחת פסטיבלים וקבלות פנים.
שוק מחנה יהודה: משוק ירקות לפסגה קולינרית
ב-1928 סילקו פקידי המנדט את הדוכנים הארעיים, הקימו סככות פח מסודרות וקיבעו את שמה הרשמי של הזירה כמחנה יהודה. מאה שנים אחר כך מציע השוק יותר בארים ממגדלי עגבניות. הדוכנים נסגרים בשעה שש – ובשמונה כבר נשמעת מוזיקת DJ מעל חביות הבירה. הטרנספורמציה הפכה את השוק למוקד לילה בינלאומי, אך גם מעוררת דיון על "איבוד הזהות הירקנית" של המקום.
התחנה הראשונה: מרכבת קיטור לחגיגת תרבות
תחנת הרכבת העות'מאנית משנת 1892 קלטה את הנוסעים שעלו בקו יפו ירושלים ובשיאה הובילה 30 אלף טונות סחורה בשנה. אחרי עשורים של הזנחה, נפתחה "התחנה הראשונה" במאי 2013 כקמפוס אמנות, מסעדות וספורט, ומושכת אליה עשרות אלפי מבקרים.
ממילא: מרחוב גבול הרוס לשדרת יוקרה
הרובע שהוקם במאה ה-19 כמרכז סחר יהודי ערבי ננטש במלחמת 1948 והפך לרצועת גבול חרבה עד 1967. לאחר 37 שנות תכנון, נפתח ב-2007 קניון ורחוב ממילא: 610 מטרים של אבן ירושלמית מלוטשת, 140 חנויות ועשרות פסלי חוצות. הצמידו צילום של חורבות שנות ה-70 לתמונת הסטארט-אפ-ניישן המשגשגת על אותו ציר.
משכנות שאננים: מ-1857 עד 2012
משה מונטיפיורי בנה את טחנת הקמח כמפעל תעסוקה יהודי מחוץ לחומות, אך הרוח הירושלמית לא עמדה בציפיות והטחנה ניטשה בסוף המאה ה-19. ב-2012 שוחזרה הטחנה במימון ארגון נוצרי הולנדי, הותקנו כנפיים חדשות והמבנה חזר להסתובב לעיני מטיילים בטיילת שרובר.
