מצעד צה"ל היה אחד מסמלי החג הלאומיים הבולטים של מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. מצעד צבאי מרשים שנערך מדי שנה ביום העצמאות, לאורך רבע המאה הראשונה לקיומה של המדינה. בשנת 1997, לרגל 30 שנה לשחרור ירושלים, נערך מצעד צבאי מצומצם בהיקפו, והוא היה המצעד האחרון. רגע היסטורי-עכשווי.
גולת הכותרת של יום העצמאות
מצעד צה"ל הראשון נערך ב־1948, בזמן מלחמת העצמאות. שנה אחר כך, הפך המצעד למסורת שנתית. בכל יום עצמאות – במשך עשרים שנה ברציפות – צעדו חיילי צה"ל ברחובות הערים, לעיני קהל עצום.
המצעד הפך לאירוע המרכזי של החג. אנשים הגיעו מוקדם, לעיתים עוד בלילה שלפני. הם התמקמו לאורך המסלול, חיכו בסבלנות, והריעו כשהחיילים עברו. עבור רבים, זו הייתה הוכחה חיה לכך שיש לעם היהודי מדינה עם צבא.
צה"ל השקיע הרבה. חיילים ביטלו אימונים כדי להתכונן. כוחות מילואים נקראו לשירות. טנקים, תותחים וכלי רכב כבדים השתתפו. מטוסים חגו מעל. ההוצאות היו גדולות. גם ההיערכות לא הייתה פשוטה – אבטחה, תיאומים, קישוטים, תיקוני כבישים. לאחר מצעד צה"ל 1968 הוחלט מסיבות אלו שלא לקיימו יותר באופן סדיר מדי שנה.
המצעד הראשון
שלושה חודשים בלבד אחרי הקמת המדינה, ב־27 ביולי 1948, צעד צה"ל לראשונה ברחובות תל אביב. זה קרה שישה ימים לאחר תחילת ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות – זמן קצר אחרי סדרת ניצחונות של צה"ל בשטח.
המצעד עבר ברחובות אלנבי ובן-יהודה. בשעה חמש אחר הצהריים יצאה התהלוכה מכיכר המושבות לעבר אצטדיון המכביה שבקרבת שפך הירקון. שם עמדו למסדר מול בימת הכבוד – כשעליה ניצבו ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, הרמטכ"ל יעקב דורי, שרי הממשלה ואלופי המטכ"ל. לראשונה, ענדו הקצינים דרגות מסודרות על מדיהם.
המצעד עצמו כלל את כל סמלי הכוח הצבאי: דגלנים ותזמורות, טנקים, שריוניות, תותחים, פרדות וכלבי שירות. בין השאר הוצגו שריוניות של צבאות ערב שנלקחו כשלל – עם הכיתוב הברור "שלל".
מעל ראשי הצועדים חלף מטס מפציצים של חיל האוויר. מהקרקע הריע קהל ענק, שגדש את שולי המסלול וגגות הבתים. הציבור – ברובו ותיקי היישוב ועולים חדשים – קיבל את צה"ל הצעיר בהתלהבות ובגאווה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ראתה המדינה את הצבא שלה – במלוא הדרו.
המצעד שלא צעד
יום העצמאות הראשון של המדינה הביא איתו כ־300 אלף איש לרחובות העיר. כולם באו לראות את צה"ל צועד. אך כאשר חיילי צה"ל החלו לצעוד ועברו את בימת הכבוד, ההמונים פרצו למסלול סמוך לכיכר מוגרבי. הניסיונות לעצור אותם כשלו, ותוך דקות התברר כי אי אפשר להמשיך. המצעד בוטל, והקהל המאוכזב התפזר.
האירוע זכה לכינוי "המצעד שלא צעד". מפקד המצעד דרש להציב גדרות תיל, אך ראש אכ"א סירב. החשש היה שהדבר יזכיר לצופים את מראות השואה. במקום תיל נמתחו חבלים שהתבררו כחסרי תועלת.
בעקבות הכישלון קמה ועדת חקירה. שלושה קצינים, בהם מפקד המצעד, פוטרו. חודשיים וחצי לאחר מכן, ב־17 ביולי 1949 (כ' בתמוז ה'תש"ט), נערך מצעד מתקן. הפעם הכול עבר כשורה, ובעיתונות הדגישו את הצלחתו.
תיעוד מהמצעד שלא צעד. צפו:
מצעדי צה"ל בירושלים: מבט היסטורי
לאורך השנים רוב המצעדים נערכו בתל אביב, חיפה ובאר שבע. אולם, לרגל יום ירושלים אתייחס כאן למצעדים שצעדו בעיר הבירה.
- תש"י (1950). ביום העצמאות השני נערך המצעד בירושלים כדי לבטא ריבונות ישראל בעיר. בשל מגבלות הסכמי שביתת הנשק, הוגבל המצעד לצועדים רגליים, ג'יפים ותותחים קלים בלבד.
- תשי"א (1951). המצעד שוב נערך בירושלים, אך הפעם כלל גם טנקי "שרמן" – בניגוד להסכם. הייתה זו הפעם האחרונה עד תשכ"ח שבה התקיים מצעד בעיר.
- תשי"ח (1958). במלאת עשר שנים למדינה נערך "מצעד העשור" בירושלים. הוא החל במסדר בגבעת רם והמשיך בצעידה בעיר. ירדן הגיבה בפריסת טנקים, אך האירוע עבר בשלום. במצעד הוצגו טנקי AMX-13 ו"שרמן".
- תשכ"א (1961). מצעד נוסף נערך בירושלים, שוב במתכונת מצומצמת. למרות לחצי ירדן והמערב, צה"ל הציג לראשונה טנק ה"צנטוריון". ועדת שביתת הנשק גינתה את ישראל.
- תשכ"ז (1967). "מצעד קטן" התקיים בירושלים, שלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים. השתתפו בו 1,600 חיילים בלבד, אך 200 אלף צופים הגיעו. ברקע – התראות מודיעיניות חמורות מהגבול המצרי.
- תשכ"ח (1968). לאחר הניצחון במלחמה, נערך בירושלים המאוחדת מצעד חגיגי ועצום – הגדול בתולדות המדינה. השתתפו בו 4,500 חיילים, מאות כלי רכב, ומטס של 400 מטוסים. המצעד שודר בשידור חי – הראשון של הטלוויזיה הישראלית.
- תשל"ג (1973) – המצעד האחרון. ביום העצמאות ה־25 נערך מצעד צה"ל בירושלים, במסלול באורך 25 ק"מ מצפון העיר. זה היה מצעד מלא וחזק, שכלל מטס של כ־400 מטוסים והצגת כלי ארטילריה חדשים. בטור השריון צעדו גם טנקי T-55 סובייטיים שנלקחו שלל במלחמת ששת הימים, שופצו והותאמו לשימוש בצה"ל. המצעד נערך בצל "כוננות כחול לבן", בעקבות התרעות על תקיפה מצרית־סורית. בדיעבד התברר כי כוונה כזו אכן הייתה – והובילה כחצי שנה לאחר מכן לפרוץ מלחמת יום הכיפורים. זה היה מצעד צה"ל האחרון.
ניסיונות לחידוש המצעד
הצעות לחדש את מצעד צה"ל ביום העצמאות נדחו בשלושה מועדים. תשמ"ח (1988), תשנ"ג (1993) ותשנ"ח (1998) – שציינו 40, 45 ו־50 שנה למדינה. עם זאת, בשנת 1997, לציון 30 שנה לשחרור ירושלים, נערך בירושלים מצעד צבאי מצומצם בהיקפו. זה היה המצעד האחרון בהחלט.
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
במצעדי צה"ל הוצגו לראווה כלי הנשק הכבדים – רכבים משוריינים, טנקים ומטוסים. המחזה היה עוצמתי ומרגש. ותיקי היישוב ראו בו התגשמות חלום הדורות. עולים חדשים מצאו בו את עוצמתה וריבונותה של המדינה.
לעיתים נדמה שצדקת הדרך הולכת ומיטשטשת. מה שבעבר היה חלום הדורות שהתגשם, נדמה היום כמשהו מובן מאליו. במקום עוצמה וריבונות – אנו חווים חולשה וחוסר משילות.
אמנם מצעדי צה"ל היו יקרים, אך אולי הגיע הזמן לחשוב על החזרתם – במתכונת זו או אחרת. זה חשוב לנו פנימה, וזה חשוב גם כלפי חוץ. מדינת ישראל כאן כדי להישאר. בעזרת השם.
אכן אין כמו המצעדים והרודם שהם מותירים .חזיתי כילד ב-68 ב-ירושלים ובאחד הקודמים לו בת"א.
מטס הנהוג כיום, מרדים אבל הרבה פחות.
תס"חים בסיומי קורס קצינים וקורס טייס נותנים טעימה קטנה.