הגברת ההשפעה של איחוד האמירויות בצפון אפריקה מעוררת חשש גובר באלג'יריה, במיוחד לאור הבריתות החדשות המתהוות עם מרוקו והאמירויות. אלג'יריה פועלת להיות גורם מייצב באזור הסהרה, תוך שהיא שואפת למנוע התערבות של מדינות זרות במאבקים המקומיים כמו במאלי, לוב וסודן. השינוי הזה בבעיות האזוריות מאלץ את אלג'יריה להסתגל ולהגיב למאמצי ההשפעה ההולכים ומתרקמים.
שורשי החשש האלג’יראי טמונים בהיסטוריה הארוכה של המאבק לעצמאות: 132 שנים תחת שלטון קולוניאלי צרפתי ואחר כך התמיכה האלג’יראית בתנועות שחרור עולמיות ביססו תפיסת ריבונות קשה וסלקטיבית כלפי התערבות זרה.
למה רבים?
אחת הסיבות המרכזיות למתח מתמקדת בסכסוך המתמשך של אלג'יריה עם מרוקו על סהרה המערבית, שבה תומכת אלג’יריה בתנועת ״פוליסריו״ למתן עצמאות ל״סהראוויים״. בשנת 2020, הסכמי אברהם נטעו ברית בין מרוקו וישראל – בתמורה הכירה ארה"ב בריבונות מרוקו על סהרה המערבית, מאז קיבלו גם צרפת וספרד את הצעת מרוקו למתן אוטונומיה מוגבלת כפתרון. פרויקטים כלכליים בהיקפי מיליארדים הוקמו בסהרה המערבית, מה שחיזק את מעמדה של מרוקו.
עבור אלג’יריה, מהלך זה אינו רק הפסד דיפלומטי אלא פגיעה בבסיס כוחה האזורי. והברית עם איחוד האמירויות נתפסת כבעייה העיקרית: הראשונה לפתוח במרוקו קונסוליה בסהרה המערבית לאחר הסכמי אברהם, תומכת כלכלית בפרויקטים גדולים ומשתתפת במימון צינור הגז מרוקו–ניגריה, שמפנה לגוש האירופי גז ניגרי ומערער על יצוא הגז האלג’יראי.
"מדינת מאפיה"
למתיחות מצטרפת פרשייה שהציתה מהומה נוספת בתחילת החודש, כשבכיר אלג’יראי, ההיסטוריון מוחמד אמין בלג’יט, הופיע בערוץ Sky News Arabia של האמירויות וביקר את הזהות האתנית הברברית שהוכרה בחוקה האלג’יראית. תוצאות הדבר היו מהירות וחמורות: בלג’יט נעצר, ואמצעי התקשורת הממשלתיים באלג’יר גינו את האמירויות כ"מדינת-מאפיה מלאכותית" שהפרה כל קו אדום.
לא רק האמירויות
בנוסף, היחסים המתוחים עם צרפת, שהודיעה ב־2024 על תמיכה באוטונומיה בסהרה המערבית. בנוסף, שובו של דונלד טראמפ לבית הלבן צפוי, לדעת פרשנים באלג’יר, לחזק אף יותר את ציר מרוקו–איחוד האמירויות.
