בימים האחרונים אנחנו מדווחים על משא ומתן לעסקת חטופים בין ישראל לחמאס בדוחא שבקטאר. השיחות ממשיכות גם לאחר שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ עזב את המזרח התיכון בסוף השבוע שעבר. יש הרבה מאוד דיווחים ומידע, אך התמונה הכללית עדיין לא משתנה.
חמאס דורשת כתמורה בעבור שחרור כל החטופים נסיגה מלאה כולל מאזור החיץ הביטחוני סביב הרצועה. בנוסף הוא דורש ערבויות בין לאומיות של ארה"ב, מצרים וקטאר, לצד החלטה מחייבת של מועצת הביטחון על בסיס פרק 7 של אמנת האו"ם שתבטיח שישראל לא תחדש את המלחמה. כמו כן, ארגון הטרור דורש את שיקום הרצועה ולא פחות מהבטחת המשך שלטונו ברצועה
מדינה חפצת חיים לא יכולה לקבל את ההצעה הזו
אם עמדותיו ודרישותיו יתקבלו הרי שמדובר בכניעה מוחלטת של מדינת ישראל. מדינה חפצת חיים לא יכולה לקבל את ההצעה הזו. מדינה לא יכולה להביט רק על ה-"כאן ועכשיו" ורק על 58 החטופים שנותרו בשבי חמאס, אלא על העתיד הרחוק – מאה שנה קדימה. כיצד משקמים את העוטף המדמם וכיצד מבטיחים שלא נקבל עוד שבעה באוקטובר.
עוד באותו הנושא
- החות'ים השלימו את ההשתלטות על מצר באב אל-מנדב
- שנה טובה וחג שמח מהגזרה הצפונית
- צה"ל מאשר בהודעה רשמית את חיסול מח"ט חאן יונס ברצועה: צה"ל ושב"כ חיסלו את מפקד חטיבת חאן יונס בחמאס, מחמד יאזורי. יאזורי, שקידם עשרות פיגועים נגד כוחות צה"ל ואזרחים, חוסל בתקיפה ממוקדת יחד עם מפקד הפלוגה חודיפה מעמר ומחבל נוסף
- צה"ל משחרר תיעודים מתוך המנהרות והקרבות של אוגדה 36 ברכס הבופור ועלי טאהר
חמאס היא רכיב בכל ציר ההתנגדות והסכם כזה יהיה רוח במפרשים של כל הציר הזה. לאיראן, לחיזבאללה, לחות'ים, למליציות השיעיות במערב עיראק, שכבר התחילו להפנות עורף לאיראן, וזה יעמיד אותנו בפני אתגרים בלתי מבוטלים. זה יפגע במעמדה ובחוסנה של ישראל.

לחץ הצבאי
בסופו של דבר חמאס יגמיש את עמדותיו. האם זה יהיה כפי שישראל רוצה? כלל לא בטוח. אבל אם יש משהו שיכול לגרום לשינוי אמיתי ומהותי זה הלחץ הצבאי שצה"ל צריך להפעיל באישור הדרג המדיני.
למתווה וויטקוף עליו מסכימה ישראל בתמיכת ארה"ב, יש שני שלבים שבסופם תוצאה אחת – חמאס תשחרר את כל החטופים, יוותר על שלטונו ויתפרק מנשקו, ובתמורה ישראל תפסיק לרדוף את ראשי המחבלים ותאפשר להם לצאת מעזה, צה"ל ייסוג מרצועת עזה ואנחנו נשמור לעצמנו את חופש הפעולה כמו באיו"ש. זאת לצד שמירת אותו אזור חיץ המכונה פרימטר ביטחוני.

כך צריך לפעול
עד כה, לא הצלחנו להכריע את חמאס משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היא מדיניות ממשל ביידן שהגביל את ישראל בכל הנוגע להכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה שעל רובו השתלט חמאס ובעזרתו מימן את פעיליו וגייס חדשים. הסיבה השנייה היא משבר האמון שבין הדרג המדיני לצבאי והיעדר תוכנית מלחמה לכיבוש הרצועה.
הפעילות הצבאית נבנתה בהדרגתיות במקום כפעולה מהירה ומקבילה בכל רחבי הרצועה. לא ניצלנו את ההלם הראשוני של חמאס שבינתיים התאושש והתארגן מחדש וגם השתמש בחטופים כמגן אנושי. תוכנית פעולה מהירה ועוצמתית לא רק שתביא להגמשת עמדות חמאס בצורה משמעותית, אלא גם תוביל להכרעתו.
קובי מיכאל הוא פרופסור במרכז הבין-לאומי לשיטור וביטחון באוניברסיטת דרום ווילס בבריטניה ועמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב


