לאחר מאבק על חייה של צאלה גז ז"ל שנפצעה באורח אנוש בפיגוע הירי בשומרון כשהיא בדרכה לחדר הלידה, הצוותים הרפואיים נאלצו לקבוע הבוקר (ה') את מותה. צאלה תוארה כאישה מסורה, אהובה וחייכנית, שביקשה רק לחיות חיים שקטים.
בפוסט האחרון שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה היא מציגה בעוצמה את ההתמודדות הפנימית עם חומות ההגנה שנבנו בה במהלך השנים. צאלה מתארת כיצד חומות אלו נבנו מתוך צורך בסיסי בהגנה ובביטחון, לעיתים מתוך כאב או פחד ילדותי, אך עם השנים הן הופכות ממגן לחסם. דרך המילים שלה, היא מזמינה את הקוראים להכיר תודה לחומות ששמרו עליהם בעבר, ובה בעת להבין את הצורך בעידון ושינוי הדפוסים הישנים, כדי לפתח אפשרויות חדשות ונקודות מבט מרעננות.
הפוסט המלא
"לחומות שבניתי סביבי – תודה"
כמה פעמים עצרתם לחשוב על המנגנונים שלכם?
על ההגנות שהנפש בנתה במשך השנים כדי לשמור עליכם?
זה מתחיל איפשהו בילדות, כשמשהו קרה – אולי חוויה לא נעימה, אולי פחד, אולי כעס שלא ידענו מה לעשות איתו –
והנפש שלנו, כמו שומר אישי נאמן, החליטה לבנות חומה.
חומה שמרככת את המכה, מסננת את הכאב, עוזרת לנו להרגיש בטוחים.
כי להרגיש בטוחים זה צורך בסיסי בקיום שלנו!
והחומות האלה? הן עבדו.
הן היו שם כשהיינו צריכים אותן.
הן עזרו לנו לשרוד, לתפקד, להתמודד.
הן שומרות עלינו גם היום – רק ש….
השנים עוברות, והחומות האלה, שנבנו כדי להגן עלינו, לא תמיד יודעות להשתנות.
הן לא מבינות שהיום אנחנו כבר גדולים, חזקים יותר.
פתאום, מה שהיה עוזר פעם, מתחיל להרגיש כמו מחסום.
במקום לשמור – זה מרחיק. במקום להגן – זה חוסם.
אז מה עושים?
השלב הראשון הוא להכיר תודה.
להגיד לחומות האלה: "תודה שהייתן שם בשבילי. תודה ששמרתן עליי כשרק התחלתי את הדרך.
תודה שהייתן בדיוק מה שהייתי צריכה אז."
ואז, כמו ילד קטן שלומד ללכת, צריך לעזור לנפש שלנו להתפתח לשלב הבא.
ללמד אותה שאפשר אחרת, שאפשר לפתוח שער קטן בחומה.
להראות לה שעם כל הקושי שבשינוי, יש כל כך הרבה מה להרוויח.
ברור ששינוי זה מפחיד, אבל שינוי זה לא בהכרח לוותר על המוכר
רק לפתח עוד אפשרויות
לפעמים זה דורש עזרה, ואת זה אפשר לעשות בטיפול טוב
כמו שהילד צריך יד תומכת כדי לעמוד על הרגליים בפעם הראשונה,
גם אנחנו צריכים יד מכוונת כדי להעז להוריד חלק מההגנות, לשנות דפוסים ישנים.
כי בתוך כל חומה יש גרעין רך של אמת.
בתוך כל מנגנון הגנה יש כוונה טובה.
והמשימה שלנו היא לא לשבור את החומות –
אלא לעדן אותן, לעצב אותן מחדש כך שיתאימו למי שאנחנו היום.
אז אם אתם מרגישים שחומות ישנות מתחילות להפריע,
אם אתם מזהים דפוס שפעם עזר לכם והיום הוא כמו כבדות מיותרת –
זה בדיוק הזמן לעצור, להתבונן, ולהגיד:
"תודה, ועכשיו בואו נתקדם יחד לשלב הבא."
כי הנפש יודעת איך להתפתח – היא רק מחכה שתראו לה את הדרך.
וזה אחד התפקידים החשובים שמוטלים עליי בטיפול
לעזור כדי לעבור איתך את הדרך הזו
חשבו, מוזמנים גם לשתף –
מה החומה שהגנה עליכם פעם, וכיום אתם מרגישים שהיא כבר לא משרתת אתכם?
איך אתם עוזרים לה להתפתח?
נמשך המאבק על חיי בנה של צאלה ז"ל
במהלך הטיפול בצאלה בוצע בחדר הטראומה בבילינסון ניתוח קיסרי להצלת היילוד ומרגע שנולד החלו הרופאים במאמצי החייאה והוא הועבר למרכז הרפואי שניידר. מצבו של בעלה, חננאל שנפצע גם הוא בפיגוע מוגדר קל.
