המילואימניקים הצביעו ברגליים: למה הנבואות על קריסה התבדו?

במהלך החודשים האחרונים קולות רבים, ספק ניבאו ספק הביעו משאלת לב, שאנשי המילואים לא יגיעו שוב ביום פקודה. כי הם מותשים ושחוקים, כי הם קורסים, כי הם כועסים שהחרדים לא מתגייסים, כי הם לא מאמינים בממשלה, כי הם חושבים שהמלחמה פוליטית ועוד כהנה וכהנה סיבות.

"נבואות הזעם על אי התייצבות המונית התבררה כקשקוש מוחלט"

למען האמת, חלק מהדברים נכונים. המילואימניקים שנלחמים כבר שנה וחצי – מאות ימים בשלושה, ארבעה ואפילו חמישה סבבים – אכן התעייפו ונשחקו ואכן כועסים שהשורות לידם לא מתמלאות בעוד מתגייסים ונושאים בנטל שהוא למעשה זכות להגן על עמנו וארצנו. אבל נבואות הזעם על אי התייצבות המונית התבררה כקשקוש מוחלט.

אין לי מושג אם נתון ה-102 אחוזי ההתייצבות אכן נכון, אך מהיכרותי ומבדיקתי עם כמה לוחמים ומפקדים במילואים, שיעור ההתייצבות בגדודים שלהם עמד על 90% ומעלה, ואלה גדודים שלא גויסו לתמרון ברצועת עזה, אלא ליהודה ושומרון ולצפון כדי להחליף כוחות סדירים שירדו דרומה.

המילואימניקים לא נשברים

הצבעתם של אנשי המילואים ברגליים מעבירה מסר אחד וברור – המילואימניקים לא נשברים ונחושים להשלים את המשימה לחסל את חמאס ולהשיב את אחינו ואחיותינו החטופים מידי המחבלים הארורים והנתעבים.

כל מי שעלה על מדים ואחז בנשק מאז השבעה באוקטובר, ובמיוחד אלה שלקחו חלק בתמרון ברצועת עזה, מבין שחמאס כאן כדי להישאר ושהוא לא מפסיק לרגע לתכנן את השבעה באוקטובר הבא ואת השמדת מדינת ישראל. הדרך היחידה למנוע זאת ממנו היא על ידי השמדתו המוחלטת.

לכן, כאן מגיע סייג גדול להתייצבות המרשימה של גדודי וחטיבות המילואים ושל ההתייצבות העתידית והגדולה יותר שעוד צפוי להגיע בקרוב. לעם בישראל ולשליחיו בחזית נמאס ממריחת הזמן וממתיחת המלחמה כמו מסטיק. נמאס לו מעוד מבצע או מעוד סבב שלא משיג את מטרות המלחמה ובאותו זמן שוחק עד דק את הכוחות הלוחמים.

רוצים ניצחון

הדרג הצבאי הבכיר וכן הדרג המדיני צריכים להבין שהאשראי מתחיל לאזול, ולאנשים שהם קורעים פעם אחר פעם מהאזרחות היישר לשדה הקרב מתחילה להיגמר הסבלנות. לא חלילה כי הם מתבכיינים או לא מאמינים במה שהם עושים, אלא כי הם רוצים הכרעה אמיתית, הם רוצים שהמלחמה תיגמר כשברור לכולם מי המנצחת. שהחטופים ישובו ואיתם ישוב השקט לאזור הדרום, ולא בגלל הפסקת אש זמנית או הודנה ארוכת טווח, אלא מכיוון שלא יהיה אויב שיאיים עלינו בין בארי וניר עוז לבין הים.

יש רוח אדירה בעם ובציבור משרתי המילואים, רוח חזקה ואיתנה שמנשבת כבר 19 חודשים, ואת הרוח הזאת אסור לבזבז. אסור לנצל אותה רק למושגים כמו "שיקום ההרתעה", "הנחתת מכה קשה, או "יצירת תחושת ביטחון". צריך להשתמש בה בחכמה ולהביא לדבר אחד – ניצחון

משה ויסטוך הוא עורך מדור הדעות באתר, לוחם במילואים ומחבר הספר "חברות ברזל" בהוצאת סלע מאיר