לאור הזרקורים על הבמה בהר הרצל, ובין משואות מתחלפות וקהל דומע, ניצבה רחל אדרי מאופקים – האישה שבגיל 64 הפכה לסמל לאומי, והדליקה את משואת עוצמת הרוח.
לכבוד השוטרים הנפלאים
את דבריה פתחה: "אני רחל אדרי, בתם של נעמת וחווה קורם זכרם לברכה". את המשואה הקדישה רחל "לזכרו של בעלי האהוב דוד, שצעד איתי לאורך כל הדרך ונפטר זמן קצר לאחר אותה שבת. ואתם לא יודעים עד כמה הוא חסר לי". בדבריה הקדישה את המשואה "לכבוד השוטרים הנפלאים, כוחות הביטחון וההצלה, לכבוד תושבי אופקים הגיבורים שהצילו חיים רבים, לכבוד עם ישראל כולו – שנתן לי חיבוק ענק ואהבה אינסופית".
שמירה על צלם אנוש
רחל המכונה "רחל מאופקים", הפכה לשם שכולם בארץ ובעולם שמעו. בשביעי ל-10, הוחזקה רחל כבת ערובה בביתה יחד עם בעלה דוד ז"ל, כשחמושים של חמאס חדרו לעיר. במציאות חסרת שליטה, פעלה רחל ברגישות נדירה כשהיא דיברה בשקט, הציעה לשובים עוגיות, ובעיקר – שמרה על צלם אנוש במקום שבו הכול קרס.
אותם רגעים הפכו לרגעים של גבורה שקטה, שסייעו להתארגנות הכוחות ולסיום דרמטי שבו חולצו בני הזוג. בטקס המשואות הכריזה: "אני אעשה הכול כדי להמשיך ולתת אור ותקווה, ולחבק את כולכם בחזרה".
