באחת הכתבות ששודרו לאחרונה על דור ה-Z – ילידי השנים 1997-2020 שכיום גילם נע בין 14 ל-28 – נטען שמדובר בדור שאיבד עניין בפוליטיקה ובאקדמיה ושהזמינות שלו למדיה מרחיקה אותו מהישגי הדורות הקודמים. אבל נדמה שהדור הזה מחדש מושג ישן – "הטוב המשותף".
"הכירו את דור ה-Z, הדור שרוצה הכל כאן ועכשיו". כך נפתחה כתבה תקשורתית בערוץ תקשורתי מוכר מאוד. המסר די ברור, כך גם הכתבה. דור ה-Z הוא מי שנולד בין השנים 1994-2010, כאשר כמה מהטענות שמופנות כלפיו הוא שמדובר בדור שאינו מאמין בפוליטיקה, רובו לא מתכנן ללכת לאקדמיה, הזמינות שלו למדיה מרחיקה אותו מהישגים של הדורות הקודמים ועוד. למרות זאת, דומני שהמלחמה הוכיחה שהדור הזה דווקא חידש מושג ישן מאוד: "הטוב המשותף".
צעיר שקוע בטלפון כשהוא הולך ברחוב בירושלים | צילום: Nati Shohat-FLASH90
עוד יותר טוב
הטוב המשותף מתייחס, כך על פי אפלטון, לאידיאל של מדינה המושג באמצעות הרמוניה בין מעמדות החברה. הוגים אחרים דיברו על זכויות הפרט לצד חוזה חברתי שיבטיח טוב משותף לכולם. דעה נוספת מציינת שמדובר בסדר חברתי המונע מלחמת כל בכל.
אז כיצד אני יודע שדור ה-Z חידש את המושג הזה? תחילה, ברגליים. הרי האינטרס של היחיד בזמן שהוא חזה בטבח שהתחולל פה לפני שנה וחצי היה לנוס על נפשו ולשמור על חייו ועל חיי סובביו. אך הדור הזה רץ לתוך שדה הקרב, פשוטו כמשמעו, כדי להציל כמה שיותר אנשים, את חלקם הוא כלל לא הכיר. הדור הזה נלחם עד הרימון האחרון שנזרק למיגונית או לקח ניצולים פעם אחר פעם למרות שהרכב שלו כבר היה מחורר מירי.
"זהו רק תחילת הטוב שהדור הזה חידש והשפיע. דור ה-Z הוכנס למלחמה בה שדרת הפיקוד הזוטר וכלל הלוחמים הסדירים מבוססים עליו. הם החליטו שהטוב המשותף הוא להילחם על המולדת"
אבל זהו רק תחילת הטוב שהדור הזה חידש והשפיע. דור ה-Z הוכנס למלחמה בה שדרת הפיקוד הזוטר וכלל הלוחמים הסדירים מבוססים עליו. אם היו מסתכלים אותם לוחמים על ערכים אחרים שלא משרתים אותם ככל הנראה הם היו נוטשים את המערכה, אך הם החליטו שהטוב המשותף הוא להילחם על המולדת, חלקם עד טיפת דמם האחרונה. כי גם אם המלחמה עלולה לפגוע בהם ברמה האישית, מבחינתם המדינה מעל הכל.
גם כשנראה שהלחימה משנה את עוצמתה, אותו דור Z לא בחר את את האפיק הרציונאלי-אינדבידואלי, אלא את האידאולוגי. לנוכח התארכות המערכה, אותם צעירים היו יכולים לקבל החלטה שהם צריכים לעשות קצת הפסקה, קצת להתרכז בעצמם, לנוח, לא לקפוץ לכל משימה או סיוע. אבל שוב הם הוכיחו שהטוב המשותף מנצח את הרצון האישי.
בוחרים לתת מעצמם לאחרים
זה מה שאני רואה בכל רגע בכפרי הצעירים שלנו בקדמה. אלפים בוחרים לקום כל בוקר ולעבוד בחקלאות, אם זה באזור הבקעה, הצפון או הנגב המערבי. רבים מהם בוחרים ללכת ולסייע במערכות החינוך הפורמליות והבלתי פורמליות עם משכורת בסיסית אך עם רצון בשמיים. וחלקם פשוט קמים בבוקר ומנסים לחשוב היכן צריך אותם. כן, לא איפה הם רוצים להיות אלא איפה צריך אותם. ולא מתוך תודעת שירות מול לקוח, אלא מתודעת שליחות.
למרות התדמית שאולי הייתה לדור הזה, תדמית של דור אפטי ולא אכפתי שאינו מאמין במעורבות חברתית, הוא הוכיח עמידות ומחויבות מפתיעות. ההתנהגות זו מאתגרת את הסטריאוטיפים המיוחסים לדור ה-Z וכפי שהוצג באותה כתבה. נכון, אולי הוא פחות מתעניין בפוליטיקה או ממתין מעט עם הלימודים באקדמיה, אך זה לא מתוך מקום של עצלות אלא מתוך מקום של בגרות והתמודדות עם המציאות. הם מבינים שגם אם המציאות כרגע לא משהו, הם נדרשים ומתגייסים לשנות אותה למציאות טובה יותר.
הכותב הוא מנהל אזור דרום וגוש עציון בארגון קדמה – התיישבות צעירים
כיף שיש עוד אופטימיים באזור!