"אני צריכה לדעת האם יש עוד סופרים שעורכים ככה ספרים". הדסה בן ארי פרסמה פוסט כן ואותנטי בפייסבוק שלה, שבו היא חושפת את הדילמה האישית שלה – איך לעבור מאנרגיה של עבודה לאנרגיה של בית ומשפחה. בפוסט, שמתאר ברגישות את אתגרי היום-יום של הורים עסוקים, שיתפה בתחושות שמוכרות לכל מי שמנסה לאזן בין קריירה לבית, וביקשה עצות פרקטיות בנושא. העוקבים הנאמנים לא איחרו לשלוח עצות מועילות, חיבוקים מנחמים והזדהות.
חבילת מגבונים לצד חלקי משחק מפוזרים
בן ארי תיארה מציאות שרבים מההורים יוכלו להזדהות איתה: "חבילת מגבונים פתוחה לצד חלקי משחקים מפוזרים, עגיל שמחכה לתיקון, ארגז מצרכים מחנות הטבע, קופסה של עוגיות שכנראה עבר זמנן והן מזכירות להם שצריכים להכין עוגיות חדשות כי בחייאת, מה זה בית בלי עוגיות אמיתיות".
"זאת הדילמה הגדולה והלא פתורה שלי לאורך כל השנים"
"יש עוד אנשים שמקבלים גל חום כשהם מסתכלים על השעון ורואים שהילדים חוזרים בעוד 6 שעות?", תהתה הדסה. "כלומר שצריך להחזיר אותם והספירה לאחור נמשכת, כל היום היא נמשכת".
לצד הכאוס הפיזי, בן ארי הציפה את השאלה האמיתית שמטרידה אותה כבר שנים. "אשמח לעצות פרקטיות, ביקשה, והדגישה – "לא לפרקטיקה של סדר ובישולים, על זה אני יכולה לכתוב רב מכר. אלא איך עוברים *כמו שצריך* ממיינד ואנרגיה של עבודה לאנרגיה של בית כששעות העבודה מסתיימות. איך עוברים מסיפורים של אחרים לסיפור שלי. מרגשות ואדרנלין לשקט של בית חמים. זאת הדילמה הגדולה והלא פתורה שלי לאורך כל השנים".
"אני עובד רק ככה"
התגובות לפוסט לא איחרו להגיע. הורים רבים שיתפו את תחושותיהם והודו לה על המילים המדויקות שמעלות את אחד האתגרים הגדולים של דור ההורים העובדים. היו תגובת של חיבוקים מרחוק וכמובן עצות לבקשתה של הדסה: "בית קפה בחוץ או חדר עבודה מסודר", כתבה מגיבה אחת וכמוה גם הרבה שהתייחסו להפרדת המרחב בין העבודה לשאר הבית.
לעומתה כתבו אחרים וביניהם גיא עזרא, עורך משנה באתר סרוגים, "אני עובד רק ככה. לא יכול לעבוד בחדר עבודה. רק באמצע הבית כשסביבי המולה". אחרים הציעו שיטות מגוונות כמו החלפת בגדים או מוזיקה, או עצירה לפני שהילדים מגיעים כדי שהמעבר יהיה קל יותר והיו כאלו שביקשו ממנה את התשובה לשאלה שהיא תקבל אותה.
