לפנות בוקר (ה') הושבו לישראל ארבעה ארונות ובהם אמורים להיות ארבעה חטופים חללים: איציק אלגרט, שזיהויו המלא הושלם, שלמה מנצור, צחי עידן וחלל נוסף ששמו טרם הותר לפרסום. הארבעה עברו זיהוי ראשוני עם כניסתם לשטח ישראל והועברו להליך זיהוי מלא במכון לרפואה משפטית. אלה הם סיפוריהם.
איציק אלגרט (69): איש הקיבוץ ואדם של נתינה
איציק (יצחק) אלגרט היה איש תחזוקה מסור בקיבוץ ניר עוז, אדם חם ואהוב שתמיד היה מוכן לעזור. חובב כדורגל נלהב, אוהד מכבי תל-אביב, ששיחק בעצמו והיה חלק בלתי נפרד מחיי הקהילה בקיבוץ.
ביום החטיפה, הוא הצליח להתקשר לאחיו, דני אלגרט, שהיה בעבר מפקד תחנת משטרת אשדוד. בשיחה זו, שנערכה בשעה 11:27, נשמע לחוץ ומבוהל. הוא סיפר שנפצע קשה בידו אך לא הבין שנפגע מירי של המחבלים. דני הדריך אותו כיצד לעצור את הדימום, אך תוך כדי השיחה נשמעו צעקות בערבית. "ואז הוא צעק בכוחות אחרונים: 'דני, זה הסוף, דני, זה הסוף!' והשיחה נותקה," סיפר דני.
בהמשך, איכון הטלפון שלו הראה שבשעה 12:00 הוא חצה את גדר המערכת לכיוון עזה, ובשעה 16:00 כבר היה במרכז העיר. חודשים לאחר מכן, חטופים ששוחררו העידו כי ראו אותו, דבר שנתן תקווה למשפחתו. אחיו דני, אחד מהקולות הבולטים במאבק להחזרת החטופים, קיווה עד הרגע האחרון לקבל הוכחה חותכת לכך שהוא בחיים.
לאורך השנים חי איציק גם בדנמרק, שם נולדו ילדיו, וככל הנראה בשל חשש ביטחוני הם נמנעו מלהיחשף בפומבי.
צחי עידן (56): אב מסור שהתמודד עם רגעים קשים
צחי עידן חי בקיבוץ נחל עוז עם אשתו גלי ושלושת ילדיהם – מעיין (18), יעל (12) ושחר (10). ביום החטיפה, המשפחה התבצרה בממ"ד, אך המחבלים הצליחו לפרוץ לביתם. תוך כדי רגעי החרדה, בתו מעיין נרצחה לנגד עיניהם, בעוד אשתו ושני הילדים הנוספים נותרו בממ"ד.
במשך זמן רב, משפחתו כמעט ולא קיבלה מידע על גורלו. רק בנובמבר, עם שחרורם של נשים וילדים, נודע כי הוא היה בין החטופים. הגר ברודץ', אחת השבויות ששוחררה, סיפרה כי פגשה את צחי למשך 48 שעות בשבי, לפני ששוחררה. היא תיארה כיצד פגשו אותו במהלך נסיעה ברחובות עזה. "הוא היה עם מסכת קורונה וכובע צמר שחור. לא הרשו לנו לדבר, אבל החלפנו מילים, והבנתי שהוא מנחל עוז," סיפרה.
אמו של צחי, דבורה עידן, נאבקה להשבתו, הופיעה בעצרות והפצירה במנהיגים לפעול למען חזרתו.
שלמה מנצור (87): איש שלום ואדם אהוב
שלמה מנצור היה מבוגר החטופים. במשך יותר מ-70 שנים חי בקיבוץ כיסופים, שהיה עבורו בית ומשפחה. כילד, הוא שרד את פרעות הפרהוד בעיראק, ובבגרותו הפך לאדם חם, ישר וטוב לב. הוא היה נשוי למזל, וביחד גידלו חמישה ילדים ו-12 נכדים.
שלמה נחטף מביתו כשאשתו מזל ראתה אותו נלקח בידי המחבלים. במשך כמעט שנה וחצי משפחתו ניהלה מאבק להחזרתו, מתוך תקווה שהוא עדיין בחיים, אך לבסוף התבשרה כי הוא נרצח באותו יום נורא.
הוא היה איש צנוע, אהוב על בני משפחתו ועל חברי הקיבוץ. שפמו הפך לסימן ההיכר שלו, וחבריו תיארו אותו כאדם שתמיד היה שם בשביל אחרים.
אוהד יהלומי (50): פקח טבע ואב מסור שנלחם על משפחתו
אוהד יהלומי, פקח ברשות הטבע והגנים ומומחה לטבע המדברי, חי בקיבוץ ניר עוז עם רעייתו בת שבע ושלושת ילדיהם. הוא היה אדם של טבע, איש משפחה מסור ואדם שתמיד ראה את טובת האחרים.
ב-7 באוקטובר, הוא נכנס עם משפחתו לממ"ד בביתם בקיבוץ, אך כשהבחין שדלת הממ"ד לא נסגרה כראוי, יצא כדי להגן עליהם ולסגור אותה מבחוץ. ברגעים אלו, מחבלים פרצו לביתם, פתחו באש ופצעו אותו. המחבלים חטפו את בת שבע ושלושת הילדים מתוך הממ"ד – שתי הבנות נלקחו על אופנוע אחד, הבן איתן, אז בן 12, נחטף על אופנוע אחר, ואוהד עצמו, שנשאר פצוע, נחטף מאוחר יותר.
כאשר החוטפים התקרבו לגבול, האופנוע שעליו רכב המחבל עם בת שבע ושתי בנותיהם התהפך, ובת שבע הצליחה להימלט עם בנותיה. אוהד ואיתן הועברו לעזה ונלקחו לשבי. איתן הוחזק 52 ימים בשבי, מהם 16 ימים לבדו, לפני ששוחרר במסגרת עסקה. מאז, אשתו בת שבע ובני משפחתו נאבקו כדי להשיב את אוהד.
