הדיווחים על ההתפתחויות השונות בקשר לעסקת החטופים לא נעלמים מעיניה של נורית טמסוט, מנהלת האגף לעבודה סוציאלית בבית הרפואה אסותא באשדוד, שחיה את עולם הטיפול כבר ארבעה עשורים. היא הייתה שם כשמשפחות התמודדו עם רגעי שבר גדולים וגם כשזכו לקבל תקוות חדשות.
היום (ד') פרסם בית הרפואה באשדוד תשובות לשאלות שהפנו לנורית, כשהמחשבה על עסקת החזרת החטופים קרובה מתמיד. במסמך היא מסבירה כיצד יש להיערך לרגע שבו יצטרכו העובדים הסוציאליים לעזור לעוד משפחות להתחיל את המסע המורכב שלהן לשיקום.
צפו בסרטון של נורית:
השאלות הגדולות
"החטופים מתמודדים עם טראומה מורכבת הכוללת חוויות קשות של בידוד, פחד ואובדן שליטה", אומרת נורית. בנוסף, הם צריכים להסתגל מחדש לחיים בחברה, לחידוש קשרים עם המשפחה והחברים ולהתמודד עם זיכרונות קשים שעשויים לצוץ.
ברגעי החזרה הראשונים, היא מסבירה, האתגרים הם רבים: "אנשי הרפואה, כולל עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ורופאים, אחראים להעריך את מצבם הפיזי והנפשי של החטופים, להדגיש שהם במקום בטוח, להיות נוכחים ורגישים בפנייה אליהם, לשאול, להציע, ללא לחץ כלל, לאפשר להם את המקום והקצב שלהם על מנת שלאט לאט תחזור להם תחושה של שליטה".
בתשובה לשאלה איך אפשר לזהות מצוקה, נורית מדגישה את החשיבות של תשומת לב לסימנים קטנים: "סימני מצוקה עשויים לכלול שינויי מצב רוח קיצוניים, הסתגרות, הימנעות מקשרים חברתיים, סיוטים, קושי לישון או תסמינים פיזיים כמו כאבים ללא סיבה ברורה. יש להיות קשובים ולהציע עזרה מבלי ללחוץ".
תמיכה בלי לחץ בדרך קדימה
המשימה החשובה תהיה להכין ולבנות יחד עם החטופים ובני משפחותיהם תכנית טיפול מותאמת אישית, אומרת טמסוט ומבהירה כי "ייתכן שלא נראה את המצוקה בהתחלה, זה יתגלה בהמשך. מצפים לאופוריה מסוימת שיצאו מהחוויה הקשה הזו, ורק בהמשך נחווה את מגוון התגובות המצופות לאחר אירוע כזה". להימנע מלחץ לשתף פרטים על החוויה שעברו, זו זהירות הכרחית, וצריך לאפשר לשבים להרגיש שהם שולטים במה שהם בוחרים לספר ולכבד את הצרכים שלהם למנוחה ולפרטיות, היא מדגישה.
"המשפחה היא מקור הכוח העיקרי. חשוב שהמשפחה תיצור סביבה בטוחה ותומכת, תהיה סבלנית ותאפשר לכל אחד להתקדם בקצב שלו. גם המשפחה זקוקה לליווי מקצועי כדי להתמודד עם האתגרים החדשים". לדבריה, חשוב גם לשים דגש על ילדים שחוו שבי כי " ילדים עשויים לבטא את הטראומה בדרכים שונות, כמו התנהגות רגרסיבית, פחדים מוגברים או הסתגרות. חשוב ליצור עבורם סביבה תומכת, לשלב אותם במשחקים טיפוליים, ולפנות למומחה להתפתחות הילד במידת הצורך".
התאמה של תוכניות השיקום
הדבר הראשון זה לקבל אותם, אומרת נורית ומתייחסת לצורך לעטוף את השבים באופן שהם מעוניינים ומאפשרים, לאשר שהם בטוחים ושאינם לבד. לצד התמיכה המשפחתית והקהילתית, המדינה צריכה להיערך עם צוותי רפואה ייעודיים ותכניות שיקום מותאמות "כמו שעשו עם חזרת השבים עד כה, להקים צוותים ייעודיים של רופאים, אחיות, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שיתמקדו במענה רגשי ופיזי, ולבנות תכניות שיקום מותאמות לכל שב בהתאם לצרכיו"
לסיום אומרת נורית כי גם הקהילה "יכולה לספק תמיכה רבה, אבל חשוב לעשות זאת ברגישות. כדאי להימנע משאלות חטטניות ולתת לחטופים להוביל את האינטראקציות. פשוט להיות שם, להציע עזרה בסיסית, ולהראות אכפתיות".
